אתיקה ונימוס: יחסי מושגים

המושגים "אתיקה" ו"נימוס" קרובים למדי, ולכן רבים מבלבלים בין הקטגוריות הללו, ששמותיהן, יתר על כן, דומים מאוד. כדי להימנע מטעויות לא נעימות שכאלה, צריך להבין מהו נושא האתיקה ומהו נימוס, מה ההבדל והיכן מתכנסים שני התחומים הללו. לשם כך יש לפנות תחילה למקורם והתפתחותם של מושגים ולעקוב אחר שלבי השינויים האיכותיים בהבנתם.

גם זה וגם אחר הם חלק בלתי נפרד מהחיים החברתיים, הצורה המקובלת או שבשתיקה של ויסות יחסים בין אנשים. הנורמות וכללי ההתנהגות בחברה, הבנת האחריות למעשיהם וההבחנה בין נכון לרע מוטבעים על כל אחד מילדות.

בתהליך של התבגרות וגיבוש אישיות, חלק מהנורמות עשויות להיות מעוותות או להיחשב על ידי אדם כאופציונליות. הבעיה טמונה בהבנה אילו נורמות הן מייעצות בטבען, ומאחוריהן יש טאבו קשה.

מקור המושג "אתיקה" הוא יוונית עתיקה, מהמילה אתוס, שפירושה "נטייה, הרגל, מנהג". הפילוסוף אריסטו היה הראשון שדיבר על כך, והכניס את הקטגוריה לחיי היומיום. הוא גם ייחד את האתיקה כחלק עצמאי של הפילוסופיה המעשית, אם כי בתחילה נושאו היה שונה במקצת מההבנה המודרנית.

בערך עד לעידן המודרני, האתיקה נחשבה למדע הנשמה והטבע של האדם, הסיבות לפעולותיו ודרכיו להשגת מצב מושלם אידיאלי מסוים, כלומר, היא כללה את תחומי הפסיכולוגיה, האנתרופולוגיה, הפילוסופיה הטבעית והחברתית. פִילוֹסוֹפִיָה. לאחר מכן, האתיקה התפצלה מדיסציפלינות קשורות והתמקדה בנושא העיקרי שלה - חקר המוסר והאתיקה.

האתיקה שואפת לפתור מספר בעיות בסיסיות. קודם כל, זו ההבחנה בין טוב לרע, נכון ולא נכון, מקובל ובלתי מקובל. בהמשך, נשאלת השאלה של הדיכוטומיה של הימין והרצוי, כלומר בעיית הבחירה המוסרית של האדם. וזה כבר מרמז על הצורך להבין תחילה ברצון חופשי, האם הוא קיים, האם הוא טבוע באדם בתחילה או נוצר בתהליך ההתפתחות, והאם הפרט חופשי לשלוט בו בעצמו.

האובייקטים המובילים של התייחסות לאתיקה כדיסציפלינה תיאורטית הם הקטגוריות של מוסר ואתיקה. הזוג הבלתי נפרד זה עדיין נושא למחלוקת ולדיון על גבולותיהם, מהותם והגדרותיהם. המושג המקובל כיום מסתכם בהגדרות הבאות:

1. מוּסָרִיוּת (מ-Lat. moralis, שפירושו "נגיעה, הנוגע למוסר") מוגדר כדרך של צורות פעולה והתנהגות נורמטיבית, המקובלת בחברה מסוימת.
2. מוסר השכל זהו מושג סובייקטיבי יותר ומתייחס בעיקר לשיטה ולנורמה של הוויסות העצמי הפנימי של הפרט, המבוססת על רצונו החופשי.

אז ברור ש נורמת המוסר היא חברתית, אופיינית לחברה מסוימת ומוגנת על ידה. אתה יכול לדבר על המוסר של עמים שונים וקבוצות חברתיות שונות, שלפעמים שונות זו מזו באופן בולט.

מוסר, לעומת זאת, מתייחס להרשעות הפנימיות של אדם ונשלט על ידי החריג על ידי מצפונו שלו. במקרה זה, על הפרט להגיע לרמה מסוימת של מודעות עצמית, ארגון עצמי ואחריות לפעולות או חוסר המעש, על מנת לקבוע בעצמו את גבולות המקובל והנכון.

למרות העובדה שעצם המושג "נימוס" נוצר לאחרונה יחסית (על פי אמות המידה של מונחים פילוסופיים) - במאה ה-17, בצורה זו או אחרת, לכל העמים היה מושג על כך מאז היווצרותו של רוב התרבויות העתיקות. טקס קפדני אומץ בסין וביפן העתיקה, היוונים והרומאים הקדמונים עקבו אחר הקנונים המקובלים של ההתנהגות, אפילו לעמים הנוודים הפראים למחצה הייתה היררכיה פנימית ומספר טקסים מסורתיים. בזמן היווצרותן של מונרכיות אבסולוטיות באירופה, נימוסי החצר המסובכים הם שהפרידו סופית בין האצולה לפשוטי העם.

בעולם המודרני, כללי התנהגות מובנים כמערכת של כללי התנהגות שאומצו בחברה מסוימת, המגדירים את גבולות המותר והבלתי מקובל ומסדירים רצף מסוים של פעולות במצבים טיפוסיים. כללים אלה ברוב המקרים הם מייעצים למדי, לא רשמיים. עם זאת, אם הם לא מתקיימים, החברה יכולה להפעיל סוגים שונים של סנקציות על המפר, החל מהורדת הדירוג הבינאישי ועד לדחייה מוחלטת מהקבוצה.

ברור שיש הבדלים בין נורמות הנימוס של עמים, תקופות, תרבויות וקבוצות חברתיות שונות. ניתן להבחין בין מספר סוגים באופן קונבנציונלי:

• נימוס עסקי;
• חילוני;
• מקצועי;
• טִקסִי;
• פּוּלחָן;
• מצבי.

כל הסוגים הללו קשורים זה בזה, והנורמות שנקבעו בהם חופפות לעתים קרובות.

מכל האמור לעיל עולה בבירור ששתי הדיסציפלינות קובעות את הנורמות והחוקים של אינטראקציה חברתית, מייצבות ומווסתות את היחסים בין אנשים.כללי התנהגות מוגדרים לעתים קרובות כתת-סעיף עצמאי של אתיקה יישומית, כלומר, אותו חלק בו אשר משימותיו כוללות לימוד השיטות, ההשלכות והבעיות של היישום המעשי של דוגמות מוסריות. לפעמים נימוס אף נקרא "אתיקה קטנה", מתוך רצון להדגיש את הקשר הקיים ביניהם.

המטרה הסופית של נימוסים היא ליצור לפחות מראה של חברה תרבותית, אינטליגנטית ונטולת קונפליקטים. במובן הרחב, כל הרגולציה הזו מבוססת על הרעיון של אדם נכון, מודע, אמין, המתמקד בפעילויות משותפות פרודוקטיביות וחיוביות. וכל הבעיות הללו הן כבר תחום ישיר של שיקול אתי.

למרות קווי דמיון רבים, נושא האתיקה הוא הרבה יותר רחב ורחב. נושאים אתיים יסודיים רבים, למשל, טוב ורע בטבע האדם, חופש הבחירה והאחריות לו, בעיית הבחירה המוסרית והמצפון האישי, זרות לחלוטין לנימוס. העיקר בנימוס הוא הקפדה פורמלית על הכללים, יותר פעולה חיצונית מאשר המצב הפנימי של מי שמבצע אותה. ההבדל באתיקה הוא ביחס רגיש יותר, עמוק יותר לנפש האדם, לדחפיה, למהר ולהתפתחות.

יתרה מכך, מכיוון שתחום הכשירות של האתיקה הוא גלובלי יותר, אזי האחריות להפרת הנורמות שלה היא הרבה יותר מוחשית. אם אדם שהפר כללי התנהגות נחשב, לכל היותר, לא משכיל ולא מתורבת, אז מי שחצה את גבולות האתי ייקרא לא מוסרי, לא מוסרי או אפילו לא אנושי. כמה נורמות מוסריות בסיסיות כה חשובות לעצם קיומה של החברה, עד שהן מפורטות במסמכים רגולטוריים ומוגנים ברמת המדינה.

כלל האתיקה העיקרי, הוא כלל הזהב של המוסר, ידוע לכולם: "התייחס לאחרים כפי שאתה רוצה לנהוג אליך". במילים אחרות, גישה אתית כלפי העולם חייבת להתחיל בהיווצרות הליבה המוסרית של הפרט עצמו. אדם שאינו מוסרי, שאינו מסוגל להבחין בין טוב לרע, לבזבז את האינטרסים שלו למען החובה והצדק, שאינו יודע להנחות את האידיאלים של כבוד, כבוד ומצפון, פשוט אינו מסוגל להיות נושא מוסר.

נורמת הנימוס מתבטאת בהתנהגות מצבית נכונה, תגובות נאותות וצפויות למשתתפים אחרים באינטראקציה. יחד עם זאת, לא נלקחים בחשבון מצבו הפנימי של האדם, רצונו או חוסר רצונו, הסכמתו או מחאתו נגד נורמות אלו. עסקים, משפחה וחברות מבוססים על שמירה על נימוס מסוים.

נורמות האתיקה והנימוס לא תמיד תואמות זו את זו. הפרות של תקנות בינאישיות, אי ציות לכללי ההתנהגות ליד השולחן, שימוש באוצר מילים לא הולם ועוד סתירות מינוריות עם נורמות הנימוס לא תמיד מתנגשות עם הליבה האתית של הפרט. בעיקר בגלל שהם חסרי משמעות וחולפים מדי. מאידך, אדם יכול להפר בכוונה נורמות התנהגות מקובלות, לפעול בצורה בלתי צפויה ושגויה, מנקודת מבט של נימוס, ברצון להדגיש בכך את אי הסכמתו עם היסודות, להראות עמדה מוסרית.

למידע נוסף על מה זה נימוסים טובים ולמה הם נחוצים בכלל, ראה את הסרטון הבא.