תיאור אקרופוביה ושיטות מאבק

פחד גבהים הוא אחת הפוביות השכיחות ביותר שמופיעות אצל ילדים ומבוגרים כאחד. הסיבות להופעת החרדה, החרדה והבהלה הקשורות לגובה הן מגוונות ובעיקר אינדיבידואליות. נכון לעכשיו, פוביה זו מטופלת בצורה מוצלחת למדי בעזרת פסיכולוגים או פסיכותרפיסטים מוסמכים.

פחד גבהים בפסיכולוגיה נקרא אקרופוביה. פוביה זו מופיעה אצל אנשים מסיבות שונות, ומספקת חוויות די לא נעימות ורציניות. על פי תורת האבולוציה, פחד נחוץ לאדם לפתח משאבים פנימיים בתנאי חיים קיצוניים, עם זאת, פחד במידה קיצונית הופך מזיק לגוף ואף מסוכן לבריאות.

בשלבים המוקדמים, אקרופוביה מלווה במצב פסיכולוגי מדוכא, חרדה, אך בשלבים המאוחרים קשורים גם סימפטומים סומטיים: רעידות בלתי נשלטות, כאב, דופק מהיר, הזעה מוגברת.

פחד גבהים הוא טבעי לאדם, הוא מגן עלינו מפעולות מסוכנות ומאלץ אותנו להיזהר בגבהים, שם אפשר ליפול ולהיות נכים. עם זאת, כשהיא כן מקיף וחודרני, והביטויים שלה גורמים לאי נוחות משמעותית, אנחנו יכולים לדבר על פוביה.

ברפואה ובמדע נהוג להבחין בין הזהירות הטבעית בשטח בגובה לבין הפחד הפתולוגי הבלתי נשלט מלהיות על העליונה. במקרה הראשון, אדם מפחד, אבל יכול לשלוט בעצמו, מרגיש אי נוחות קלה, אבל שולט בעצמו ובמצב. במקרה השני, המחלה היא פחד אובססיבי שאי אפשר להתגבר עליו, הוא מפריע באופן משמעותי לחיי היומיום.

חרדה רגילה מתעוררת רק כאשר מתרחש מצב מסוכן (לדוגמה, כאשר אדם מבצע את הטיסה הראשונה שלו במטוס או קופץ למים) ומתגברת עם חוסר מידע מלא, כמו גם עם חוסר זמן ללמוד את המצב, לבחור את ההחלטה הנכונה ולהתכונן. זה משותף לכל האנשים הבריאים והוא נורמלי לחלוטין.

יש לה ביטויים קליניים שונים - הן ברמה הפסיכולוגית והן ברמה הפיזיולוגית. תמיד יש קו דק למדי בין פחד נורמלי לפתולוגיה בפסיכולוגיה. קל מאוד לחצות אותו - מספיק להגיע לנסיבות לא טובות ולכל אחד מאיתנו יש סיכויים פחות או יותר לפתח אקרופוביה.

הפחד האובססיבי מגבהים עדיין מוגדר בתת המודע שלנו, ואצל חלק מהאנשים הנוטים לו, הוא יכול להיות חזק יותר, מוחשי יותר ולהופיע לעתים קרובות יותר ויותר באופן אובססיבי, ולהפוך להפרעה ברורה. זו לא תחושה רציונלית, אלא פחד בלתי נשלט. המטופל עצמו אינו מבין מדוע הוא כל כך מפחד מגובה, אינו יכול להסביר את התנהגותו ואינו יכול לשלוט בעצמו. בגלל זה להיפטר מפוביה זה מאוד קשה - הרבה יותר קשה מאשר מפחד רגיל.

אקרופוביה היא זוועת פאניקה של ממש שעם הזמן משתלטת על המטופל יותר ויותר, ומתפשטת לכל תחומי חייו. התנהגות כזו עלולה להוביל לבידוד חברתי, חלקי וכמעט מלא. אדם בהשפעת הפרעה כזו משולל חופש, מוגבל, אינו יכול להשתתף באירועים חברתיים רבים, ולפעמים הוא נבוך מתגובתו לגובה מול אנשים אחרים.

אקרופוביה היא הרבה אי נוחות. אדם מתמכר באמת לפחד הלא מודע והכולל שלו. הוא לא יכול לצאת לטיולים עם חברים, להירגע באתרי סקי, לטוס או אפילו ללכת בשקט במעלה המדרגות. לעתים קרובות קורה שאקרופוב מסרב לבקר קרובי משפחה וחברים שגרים בבניינים רבי קומות.

גם רצפות שקופות בבניינים מודרניים וגשרים מעל נהרות גורמות לאי נוחות כואבת. על חפצים דומים באדם חולה במובן המילולי מתעוררת פאניקה: הוא ממש לא יכול לזוז ממקומו, מתיישב לעתים קרובות, מנסה לכסות את פניו, לאחוז במשהו יציב או ללחוץ את ידו של אדם לידו.

ברמה הפיזיולוגית, לפוביה יש גם סימנים ברורים: סחרחורת חמורה או סחרחורת, בחילות, רעד... יש לזכור זאת ביטויים כאלה הם סכנת חיים, כי בגובה אתה צריך לשלוט בתנועות שלך, ותסמינים סומטיים בלתי נשלטים מסוכנים עם פציעות אפשריות.

פסיכיאטרים אמריקאים חקרו את האקרופוביה במשך שנים רבות ותוצאות הסקר שלהם מראות שלפי הרוב המכריע של הסובלים מפוביה מגובה, אנשים אלו אינם יכולים לשלוט בעצמם, לשלוט ברגשות, בהחלטות ובמעשיהם כשהם נמצאים במצב חרדה. מצב קריטי עבור עצמם.

הסובלים מפוביה אומרים שהם חושבים שהם יפלו, ויש להם מדי פעם גם דחף סותר לקפוץ. עם זאת יש לציין כי כמעט לכל האנשים שרואיינו לא היו תסמינים גלויים של דיכאון, ולא הייתה שום נטייה להתאבד.

אקרופוביה אינה תלוית מין וגיל - היא יכולה להופיע אצל גברים, נשים, מבוגרים, מתבגרים, ילדים צעירים או קשישים. כיום, למומחים אין פרשנות משותפת ומאוחדת לגורמים לאקרופוביה. מקובל כי הפרעה כזו נוצרת על בסיס גורמים חיצוניים ופנימיים שליליים בעלי השפעה מורכבת על הנפש.

את התפקיד המוביל בהיווצרות ופיתוח של כל סוג של פוביה ממלאים התנאים להיווצרות אישיות: מילדות ניתן ליצור נטייה לסוגים מסוימים של הפרעות נפשיות. לעתים קרובות מאוד, פחד גבהים נקבע אצל נשאים של תורשה "עמוסה", כלומר כאלה שיש להם היסטוריה משפחתית של הפרעות נפשיות. לפעמים הפוביה יכולה להיות קשורה לנזק אורגני למבני המוח.

לעתים קרובות המצבים הבאים קודמים להופעת האקרופוביה.

• מתח חווה באופן קבוע: זה יכול להיות עבודה קשה ואחראית או כישלונות בחיים האישיים שלך. זה אפילו לא הגורם שמעורר לחץ שחשוב, אלא התגובה שלנו: אם אדם חסר מנוחה ונוטה להיכנס לפאניקה מדברים קטנים ומצבים כאלה בחיים הולכים ומתרבים, אז הסיכון ללקות בהפרעה פובית כלשהי עולה פי כמה .
• שימוש לרעה באלכוהול ושימוש בלתי מבוקר בפסיכוסטימולנטים יכול גם להוביל לפוביות. זכור כי אינך יכול להתעלל באלכוהול, ויש ליטול תרופות תחת פיקוח ופיקוח מתמיד של רופא.
• חווית התבגרות שלילית בשילוב עם חומרה מופרזת, ניתוק וביקורת על הורים יכולים גם להוות פוביה. חינוך לא עקבי וחוסר תשומת לב מספקת לפחדים או חוויות שליליות של ילדים מתקשורת בחברה רעה טמונים בילד נטייה להתפתחות פוביה, שיכולה להתבטא בכל גיל.

בין האקרופובים, יש לעתים קרובות אנשים עם מבנה פסיכוסטני, הדומיננטיות של מאפיינים כמו חשדנות, פחד, רגשנות, ביישנות, ביישנות, כמו גם יכולת התרשמות מוגזמת. אנשים כאלה נוטים להפרעות מלידה - הם אישים מאוד חרדים ומרגשים מאוד.

במקרים נדירים מסוימים, פחד חזק ובלתי הגיוני ממקומות גבוהים יכול להיות קשור ישירות לחוויה שלילית אישית, אולם קשר ישיר כזה אינו נרשם לעתים קרובות מדי. בדרך כלל, להיווצרות פוביה, יש צורך בהרבה גורמים בשילוב. לעיתים רחוקות ניתן לזהות מישהו, אך רופא מנוסה יוכל לזהות את הגורמים הדומיננטיים ביותר. כדי להביס פוביה, תצטרך להתמודד עם הסיבות העיקריות שלה.

הפרעה אקרופובית יכולה להיות גם מולדת וגם נגרמת מכל מיני נסיבות שליליות מהעבר הארוך או הקרוב. הפוביה הזו לגמרי לא קשורה לגובה עצמו. לעתים קרובות, אקרופוביה יכולה להופיע בנושאים ניתנים להשפעה עם דמיון עשיר, ולכן ילדים רגישים לכך לעתים קרובות.

לחלק מהמטופלים הללו יתכן פחד גבהים אפילו בשנתם. מעניינת היא העובדה הידועה ש אקרופוביה עלולה לגרום לחרדה קשה ולהתקף של פחד אובססיבי, גם כשלא נמצאים בגובה.

פסיכולוגים מקצועיים רבים מסכימים שכל פוביה אמיתית נקבעת על ידי נוכחות של כל חוויה שלילית אצל האדם שחווה בעבר. עם זאת, מחקרים עדכניים בתחום הפסיכולוגיה מפריכים תיאוריה זו. לרבים מהאנשים בעברם לא היו דרישות הקדם הקטנות ביותר לאקרופוביה. אקרופוביה היא מחלה שעשויה להיות קיימת אצל אדם כבר מלידה. לפעמים זה משולב עם חוסר סובלנות לצלילים חזקים וקשים - הסיבות לדפוס זה טרם זוהו על ידי פסיכולוגים.

בתורו, כמה חוקרים מודרניים טוענים זאת אקרופוביה היא תופעה פרהיסטורית... אבותינו היו בסבירות גבוהה ליפול מגובה ולהתרסק כאשר חיו בטבע ונלחמו על הישרדות עם פרטים אחרים. לפיכך, האקרופוביה מושרשת במנגנונים אבולוציוניים; אנשים קדומים היו זקוקים לה למען ביטחונם.

מחקר על הפרעה זו מראה שאקרופוביה אינה מוגבלת לבני אדם. ניתן למצוא אותו גם בכל סוגי החיות עם ראייה טובה. לפעמים, בין הסיבות להופעת האקרופוביה, מבחין מנגנון וסטיבולרי אנושי לא מפותח, מכיוון שהוא זה שמווסת את איזון תנוחת הגוף בחלל, וגם מספק קשר מתמיד בין הראייה שלנו למוח דרך המוח הקטן. לכן, כיום בקרב פסיכולוגים אין תיאוריה מאוחדת של הופעת האקרופוביה.

תסמיני האקרופוביה משתנים מאוד: הפרעה זו מאופיינת הן בביטויים פסיכולוגיים של פחד מנפילה מגובה והן בפסיכוסומטיות. פחד הגבהים האובססיבי אצל כל מטופל יכול להתבטא בדרכים שונות. לעתים קרובות, אנשים שנחשפים להשפעת האקרופוביה אומרים שבעוד הם נמצאים בנקודות בגובה רב, הם אינם מסוגלים לשלוט במעשיהם, במחשבותיהם, בהחלטותיהם, כמו גם בפעולות האפשריות שלהם. מצב קיצוני לאקרופוב יוצר פאניקה של ממש. יחד עם זה, לאדם חולה עשוי להיות רצון לקפוץ.

האקרופוב חווה סחרחורת, שיכולה להיות משולבת עם בחילות, לפעמים היא הופכת להקאות. לעתים קרובות, ברמה הפיזיולוגית, יש בעיות עם מערכת העיכול, למשל, שלשולים. הנשימה ברגע הפאניקה הופכת מאוד לא אחידה ומואצת, והדופק יכול להאט או להאיץ. עם פחד ברבים ההזעה גוברת, כאבים בלב, עוויתות מורגשים, האישונים מתרחבים באופן לא רצוני.

לעיתים בחולים עם פוביה זו ניכרת גם היפרטוניות ברורה של השרירים, הפעילות המוטורית גוברת, הנראית מהצד – אלו תנועות מפוזרות שבהן מנסה האקרופוב להסתתר מפני סכנה. התנהגות זו בגובה היא ממש מסוכנת לבני אדם.

במצבים מסוימים, כאשר פחד וחרדה אובססיבית מתבטאים באופן שיטתי, יהיה הגיוני ביותר לפנות למומחים. פוביה ללא השגחת הרופא עלולה להתפתח עוד יותר ועלולה להפוך לבעיה חמורה שתקלקל את איכות החיים של המטופל מדי יום. בחולה הסובל מאקרופוביה בשלבים מתקדמים, חופש התנועה מוגבל משמעותית, אורח חייו משתנה.

אפשר להתגבר על הפוביה בשלבים המוקדמים לבד. על מנת להתגבר על הפחד, על המטופל להיות בעל כוח רצון מספק ולגייס את תמיכתם של חברים קרובים וקרובי משפחה. ההתמודדות עם פוביה יכולה להיות מהירה או ממושכת יחסית, בהתאם למצב האישי. במקרים קשים עדיף לטפל באקרופוביה בפיקוח רופא - פסיכולוג או פסיכותרפיסט.

ההמלצות יהיו תלויות בגורמים לאקרופוביה ובמידת ההזנחה של המחלה. לפעמים מוצע לבטא את הפחדים שלהם או לצייר אותם כדי לזרוק רגשות ולהביס פוביה, והם גם עוסקים בטיפול קבוצתי עם מטופלים. לעתים קרובות נעשה שימוש בהיפנוזה - טכניקות כאלה מאפשרות לך להיפטר במהירות מפוביה בכל גיל. במקרים קשים, אתה יכול לרפא פוביה עם תרופות שנקבעו על ידי פסיכיאטר.

ניתן לתרום לטיפול גם בעצמך. לדוגמה, זה יהיה שימושי לאמן את המנגנון הוסטיבולרי, התעמלות מושלמת בשביל זה. מומחים גם רואים ביוגה, מדיטציה ותרגילי נשימה שימושיים ביותר. - כך תירגע, תשחרר מתח ותלמד לשלוט בעצמך. נסה לעשות מדיטציה במשך כמה דקות ביום, ואם אתה מרגיש בהלה, זכור לנשום נכון.

גם שיטות הרפיה אחרות יהיו יעילות, למשל, לְעַסוֹת. אתה יכול גם לשתות חליטות צמחים כדי להרגיע, לספק לעצמך תזונה נכונה ולהגביל את צריכת האלכוהול. זה יעזור להסיח את דעתו מהפוביה יצירתיות, עבודה מעניינת, ספורט ובילוי נעים עם אנשים אהובים.