לוגופוביה: גורמים, תסמינים וטיפול

כל אחד במהלך התרגשות עזה יכול לאבד את מחשבותיו, לא למצוא מילים מתאימות ולחוות קשיי דיבור. לפעמים, חרדה עזה לפני הופעה קרובה או אפילו שיחה סתמית מתפתחת לפוביה. יש להבין את הסיבות לפחד הזה. האם יש דרכים יעילות לחסל את המחלה?

לוגופוביה (מהלוגוס היווני הקדום - "מילה", פובוס - "פחד") - פאניקה פחד מדיבור... יש שם אחר לפתולוגיה הזו - גלוסופוביה... לרוב, הפרעה נפשית הקשורה לפחד מדברים מתרחשת אצל אנשים עם ליקויי דיבור. אדם חש חרדה בלתי נשלטת לפני כל תקשורת עם זרים. לפעמים הוא חווה כל כך הרבה לחץ שהוא מוציא מילים אחרות לגמרי במקום אלו שרצה לומר.

פוביה מתרחשת לעתים קרובות עם גמגום. במקרה זה, הוא מחולק לשלושה סוגים: הפרעות נוירוטיות, דמויות נוירוזה ומעורבות.

• גמגום נוירוטי מופיע בדרך כלל כתוצאה ממצב טראומטי. לאחר מכן, מופיעות עוויתות, המעוררות גמגום. הלוגופוב חווה חרדה קלה, שעלולה להתפתח להתקף פאניקה בתהליך התקשורת עם זר.

ככל שהדובר מודאג יותר, כך קשה לו יותר להביע את מחשבותיו. הוא מתחיל לבלבל מילים, מנתק בפתאומיות ביטויים באמצע, עושה ניסיונות לעזוב. לדבר עם זרים הוא אתגר אמיתי.

• גמגום דמוי נוירוזה היא תוצאה של מערכת עצבים חלשה. אצל אנשים עם הפרעה זו, כאשר מדברים, מתרחשות עוויתות של שרירי הנשימה-קולית.כתוצאה מכך, הלוגופוב אינו יכול להוציא מילה אחת. הוא נבוך ומתבייש בשתיקתו הכפויה. יש רצון להפסיק מיד לתקשר.
• ההפרעה המעורבת מקודמת על ידי נוירוזה חמורה. הפרעת חרדה מתרחשת בכל תקשורת, פרט לשיחה עם הקרובים אליך. אולי לוגופוב לא יוכל להיכנס לדיאלוג עם המוכר, המנצח ועוברי אורח רגילים. הוא חווה לחץ קיצוני כאשר מספר לא מוכר מוצג על מסך הטלפון הנייד בזמן שיחת טלפון. אדם כזה מעדיף לנהל אורח חיים מתבודד.

פחד מדבר מופיע לרוב אצל אנשים עם ליקויי דיבור מולדים או נרכשים: ליפס, גמגום... הסיבה לפחד מתקשורת עם זרים יכולה להיות חוסר ביטחון, מורכבויות. אדם מפחד מהערכה לא חיובית של אחרים.

לעג ילדים, בוז ובריונות מצד בני גילם תורמים להתפתחות המחלה. הבושה שחוויה בילדות על המילים המדוברות, הפרעה גסה באמצע המשפט, הדרישה לשתוק מתחזקת בתת המודע של האדם ויכולה ללוות אותו כל חייו.

הסיבה להופעת המחלה אצל מבוגר היא החשש שדיבורו יובן לא נכון. החשש מהעברת מחשבה לקהל בצורה מעוותת עקב הגייה בלתי קריא וקשה מוביל פעמים רבות לפוביה.

הפחד לדבר נדחף לפעמים על ידי מאזינים חסרי סבלנות שממהרים, מתקנים או מסיימים את המילים עבור האדם המגמגם. תקשורת כזו מובילה לפחד להפוך לבן שיח לא מעניין, דוחפת את הסובל להסתגרות. כמה לוגופובים עצמם לא מקבלים את המוזרות שלהם, הם לא רוצים להשלים עם הפגם הקיים. בהקשר זה הם קבעו לעצמם את המיצב לשתיקה.

הופעת פוביה יכולה להיגרם מריח לא נעים המגיע מהפה, הנגרם ממחלה כלשהי של מערכת העיכול.

פוביה זו מאופיינת בתסמינים הפסיכולוגיים הבאים:

• חרדה מוגברת;
• נדודי שינה;
• פחד בלתי סביר;
• אובדן תיאבון;
• תחושת חוסר התאמה;
• לחץ נפשי;
• התקפי חרדה.

ישנם תסמינים ספציפיים של המחלה, אשר נגרמת ישירות על ידי גמגום:

• עוויתות של מכשיר הדיבור;
• קושי בהגיית ביטויים;
• חזרה על צלילים בודדים, הברות ומילים;
• התכווצויות מפרקים;
• משך הפסקות דיבור.

יחד עם ביטויים אלה, תסמינים נלווים נצפים לעתים קרובות:

• טיקי פנים שונים;
• מצמוץ מהיר;
• שפתיים רועדות;
• מתח שרירים;
• לחקות תעלולים;
• הזעה מוגברת;
• חוסר אוויר.

על פי מידת הביטוי של התסמינים, המחלה מחולקת ל-3 סוגים:

• עם מהלך מתון של לוגופוביה, אדם מפחד מדיבור בפני קהל;
• עם ממוצע, יש חשש לנהל דיאלוג עם זר;
• במקרה של קושי, כל מחשבה על תקשורת מעוררת את הלוגופוב לפאניקה.

בשלב מוקדם של המחלה, קל להיפטר מהפתולוגיה. בכל שאר המקרים, נדרשת עזרה של מומחה מוסמך. הפסיכותרפיסט בוחר גישה אישית לכל מטופל. טיפול מורכב משמש לרוב.

קודם כל, המטופל צריך לייצב את המצב הפסיכו-רגשי ולתקן דיבור. המומחה מלמד את המטופל לשלוט במיומנויות תקשורת חדשות ולרכוש הרגלים אחרים במהלך השיחה. הרופא עובד בשיתוף פעולה הדוק עם קלינאית תקשורת שמבטלת ליקויי דיבור.

טיפול תרופתי אינו עוזר להתגבר על הפחד, אך הוא מרגיע את מערכת העצבים ומפחית משמעותית את תסמיני הנוירוזה. לרוב, למטופל רושמים תרופות נוגדות דיכאון ותרופות הרגעה. מומחים נוספים עוזרים לייצב את מצב העצבים של המטופל: פיזיותרפיסטים, מעסים, דיקור ורפלקסולוגים.

אדם יכול להקל על סבלו בעצמו בעזרת העזרה עיסוי ריפוי בדיבור ותרגילי נשימה יומיומיים, ביטול עוויתות של שרירי צוואר הרחם. הצהרות, מדיטציות, אמבטיות מרגיעות עוזרות להסיח את הדעת ממחשבות שליליות ולהתכוונן לרגשות חיוביים. פעילות גופנית סדירה אוטוגנית יכולה לעזור לך להיפטר מאי נוחות נפשית, זיכרונות לא נעימים ומתלונות שורשיות.

יש כמה טריקים עוזר ללוגו-פוב לברוח ממחשבות איומות ולהחליט לבטא את הביטוי בנוכחות זרים:

• במהלך שיחה, עליך להסתכל לבן השיח בעיניים, להתמקד בהחזקת מבטך, ולא בהגיית ביטוי;
• אתה צריך לבטא את המילים בנשיפה, להתמקד בהברה הראשונה;
• כאשר מילים "נתקעות" בגרון, יש צורך לחזור על הניסיון לבטא אותן, בעוד שלא מומלץ להסיט את מבטו מבן השיח;
• אמירה מוצלחת מגרה את המשך הנאום.

כאשר ילדים מגמגמים, ההורים נדרשים לגלות רגישות מיוחדת:

• בשום מקרה אסור לנזוף בילד על הגייה לא נכונה או לא ברורה של מילים;
• חוסר הנכונות של הילד לבטא מילים בנוכחות זרים יכולה להיות התחלה של הפרעת חרדה, לכן נדרשת התייעצות של פסיכולוג;
• עם הסימנים הראשונים של גמגום, אתה צריך ליצור קשר עם קלינאי תקשורת;
• ניתן להתגבר על עוויתות המתרחשות בעת הגיית צלילי תנועה בעזרת שירה (רצוי להקליט את התינוק במקהלה);
• עם ילד הסובל מלקות דיבור, יש לדבר לאט, לבטא את המילים בצורה ברורה, מה שיאפשר לאיש הקטן לענות ללא קושי בקצב מתון;
• יש להקשיב לילד מגמגם בקפידה ובסבלנות רבה, אסור להפריע לו, בעוד שעליכם להתמקד במשמעות הביטוי, ולא בהגייתו.