להילחם ב"שמונה" על הגיטרה

ודאי כולם זוכרים איך לפני קריסת ברית המועצות ואחריה (בשנות ה-90) התאספו חברות צעירים על ספסלים מתחת לחלונות של בנייני דירות. תמיד הייתה איתם גיטרה, והם שרו שירים של מבצעים מוזיקליים מפורסמים של אז במקהלה. תושבי הבתים האלה ממש לא אהבו קונצרטים כאלה בערבים. הם חשבו שזה פינוק עצמי, פזיזות נעורים. ורק מי שמכיר את יסודות הנגינה בגיטרה יכול היה לקבוע כמה קשות היו היצירות שביצעו גיטריסטים צעירים, כי כל שיר חדש מלווה בקצב מסוים, והכי חשוב, במאבק.

ערכת מכת הגיטרה הבסיסית הקשה ביותר היא קרב הדמות של שמונה. הוא מורכב מ-8 פעימות שהגיטריסט צריך לנגן באורכים שונים. במדריך ללימוד עצמי לנגינה בגיטרה מצוין שיש כמה דמויות בסיסיות של "דמות השמונה". הראשון מאופיין בשיבוש, והשני מתאפיין בלי שיבוש. כל שאר הסכימות הקיימות הן וריאציות שניתן להשתמש בהן על ידי בחינת המסגרת הבסיסית.

מוזיקאים מקצועיים יודעים שמספר מכות הגיטרה מתאים למספר התבניות הקצביות. הסיבה לכך היא שגיטריסטים מפתחים כל הזמן סגנון משלהם לביצוע שירים שונים. אבל בכל מקרה, כשמתווים את הקצב והקרב, הסטנדרטים הספציפיים של המשחק נלקחים כבסיס. ולרוב משמש הקרב "שמונה" - וריאציה קלאסית של ביצוע מנגינות על ידי מוזיקאים מפורסמים.

היתרון העיקרי של קרב ה"שמונה" הוא השונות שלו, שבזכותו ניתן לשנות את אופן הביצוע. הגיטריסט חייב להפעיל את מירב הזהירות והחריצות בלימוד הקרב הזה. היא ניתנת הכי קלה לאלה שיש להם קואורדינציה מפותחת. אבל זה לא אומר שגיטריסטים אחרים לא יוכלו להשתלט על קרב ה"שמונה". כולם יוכלו ללמוד את נכונות המשחק, ההבדל הוא רק בזמן הפיתוח.

ממש בתחילת לימוד הקרב, הגיטריסט חייב למקם נכון את המבטאים. עם הזמן, המוזיקאי יבין שאין צורך להשתמש בכל 6 המיתרים של הגיטרה. עם זאת, בשלבים הראשונים של הלמידה, יש לשחזר את האקורדים במלואם, ולהשפיע רק על שלושת המיתרים הראשונים. זה יגרום לכל אקורד שאתה מנגן להישמע בהיר יותר וחזק יותר.

ודאי גיטריסטים רבים שמו לב שקרב ה"שמונה" משמש לרוב ביצירות בקצב איטי או בינוני. עם זאת, מוזיקאים מקצועיים משתמשים בתוכנית זו כאשר מנגנים שירים מהירים. תנועות קצביות של הידיים כרוכות בפעולות אקטיביות עם האצבעות, המשמשות ל-8 משיכות. המנגינה המתקבלת דומה למוטיב הספרדי.

בהדרכות לנגינה בגיטרה, ישנם מספר שיעורים המוקדשים למאבק ה"שמונה". וכדי להקל על הגיטריסט את הניווט, מספר סמלים שונים מצוינים בתרשימים המוצגים, שכל אחד מהם אחראי לפעולה ספציפית:

• "" - כיוון המכות מעלה-מטה;
• "V" - ביצוע קצבי עם פעימות למעלה ולמטה;
• "_" - הפסקה;
• "X" - שיבוש.

יש צורך להתחיל את ההיכרות עם המאבק "שמונה" עם קומפוזיציות איטיות. הגיטריסט חייב לחזור על אותן תנועות מספר פעמים. אתה יכול להשתמש בבחירה כאלמנט עזר. יש להפעיל את המכות ברצף מסוים, החל מהראשון וכלה במחרוזת האחרונה, ולאחר מכן בכיוון ההפוך. קצב נוצר על 4 ספירות. בתהליך הנגינה, הגיטריסט צריך להדגיש את המקצבים החזקים של המנגינה, ולהדגיש אותם במכות קפיציות.

גיטריסטים צעירים של זמננו שמו לב שמדריכים מודרניים על נגינה בגיטרה כמעט ואינם מכילים מידע מפורט. כל שיעור בודד מוצג בגרסה נפרדת, כך שלא ייתכן שהתלמיד יתמודד עם הניואנסים של קרב מסוים. א אחרי הכל, ה"שמונה" נחשבת לגרסה הקשה ביותר של המשחק, ויש צורך להקצות לה לפחות 3-4 שיעורים מפורטים.

זו הסיבה שגיטריסטים מתחילים הולכים לחנויות ספרים יד שנייה בחיפוש אחר מדריכים ישנים ללימוד עצמי שיצאו במהלך ברית המועצות. בספרים אלה מתוארים בפירוט הכללים ורצף הפעולות של האצבעות עם כיוון מסוים. זה גם מסביר מדוע ומתי יש צורך לעמעם את הצליל, והיכן אסור לגעת בו.

כדי להבין מה עומד על כף המאזניים, מוצע להכיר את השיעור "ערכת לחימה בשיבוש" המוצג במדריכים הישנים. התבנית הקצבית היא כדלקמן: תנועה כלפי מטה - שיבוש - תנועה כלפי מעלה - תנועה כלפי מעלה - תנועה כלפי מעלה - תנועה מטה - שיבוש - תנועה כלפי מעלה. השתקה צריכה להיעשות ברגעים שבהם פעימות מנגינה חזקות מודגשות.

• המכה הראשונה של הקרב "שמונה" מתבצעת בווריאציה סטנדרטית.
• במכה השנייה, הדגש הוא על הקצב החזק עם השתיקות.
• החלק השני של קרב ה"שמונה" כולל מכות באותן תנועות כלפי מעלה.
• בחלק השלישי, קצב המשחק הופך מהיר. היד צריכה להחליק בבירור למעלה ולמטה כשהמיתר מושתק. ואז האגודל שוב זז במעלה המיתרים.

המידע הזה הוא זמין יותר עבור גיטריסטים מתחילים.לאחר שהם ישלטו בקרב ה"שמונה", הם יוכלו לקרוא סכמות מוזיקליות, המציינות את הייעודים הספציפיים של כל פעולה.

לגבי ערכת ה"שמונה" עם שיבוש: נראה כי לחימה ללא חסימה היא פשוטה מאוד וקלה מאוד. לדברי מוזיקאים מקצועיים, הרבה יותר קל ללמוד את זה. העיקר להקפיד על קצב אחיד ולהכות נכון על המיתרים.

במקרה זה, הגיטריסט חייב להבין שיש לחלק את דרך הנגינה ללא ג'מינג לשלושה חלקים. החלק הראשון כולל מכה על המיתרים פעמיים עם הפסקות. החלק השני מיועד גם לשני להיטים ללא הפסקה. החלק השלישי כולל ארבע מכות מהירות: ללא הפסקות, עיכובים ואפילו רמז לקצב איטי.

וכדי שהגיטריסט יוכל להבין את המידע המוצע, יש צורך לבצע ניתוח מפורט של כל חלק ספציפי בקרב הגיטרה.

• בחלק הראשון, כפי שצוין קודם לכן, אנו מדברים על שתי חבטות עוקבות. שתי התנועות נעשות עם האצבע למטה. לאחר כל מיתר, הגיטריסט צריך לעשות הפסקה קצרה. הרבה יותר נוח להשתמש בפיק. עם זאת, אם לגיטריסט נוח יותר לשחק עם הידיים, אז עבור חלק זה של הקרב עדיף להשתמש רק באצבע המורה.
• בחלק השני משתנה כיוון המכות. עכשיו, עם האגודל או בחירה, אתה צריך להזיז את המיתרים פעמיים, מבלי לעצור את המנגינה עם הפסקות.
• החלק השלישי קשה מאוד. הגיטריסט צריך להשתמש באגודלו כדי להזיז את המיתרים למעלה ומיד עם האצבע המורה למטה. לאחר מכן, נעשית הפסקה - ומבוצעות עוד כמה תנועות דומות.

לגיטריסטים מתחילים מאפס, רק מוזיקאים מנוסים יכולים לספק את השיעורים היעילים ביותר. הם לא רק יראו את נכונות הפעולות בביצוע קרב זה או אחר, אלא גם בהחלט יצביעו על כמה מהניואנסים שבזכותם מוזיקאים מתחילים שולטים בכלי נגינה הרבה יותר מהר.

העצה הראשונה והחשובה ביותר של כל מורה מכוונת לתוכנית הלחימה "שמונה" עם שיבוש. אנשי מקצוע ממליצים להתמצא על ידי אמירת הניקוד לעצמך.

העצה השנייה – לא פחות חשובה – מיועדת למי שאינו מסוגל לשחק נכון את הקרב. כדאי לנסות לנגן את המנגינה האהובה עליך עם קצב איטי. כן, עם ביצוע כזה, האקורדים לא יישמעו יפה, אבל המשימה העיקרית היא פיתוח זיכרון השריר. ורק כשמתברר שהקרב מסתדר עם קצב איטי, כדאי לעבור לביצוע מהיר יותר.

גיטריסטים צעירים שזה עתה השתלטו על קרב ה"שמונה" לא יוכלו לנגן את המנגינה ומיד לבצע את השיר. רק לאחר כמה חזרות יוכל המוזיקאי לזנוח את הספירה המנטאלית. במקרה זה, זיכרון השריר יעובד לאוטומטיזם, בהתאמה, הידיים יעשו הכל לבד - הגיטריסט יצטרך רק לשיר.

כעת מוצע להכיר עצות פחות חשובות של מוזיקאים מנוסים, שבזכותם הלימוד והתרגול הבא של קרב ה"שמונה" ימשיכו בתנאים הנוחים ביותר.

• כאשר לומדים על לחימה, עדיף לחלק את הפריסה הסטנדרטית למספר חלקים. הקדישו את היום הראשון ללימוד החלק הראשון. להקדיש את היום השני להיכרות עם החלק השני. ביום השלישי, שלטו בחלק השלישי. ורק לאחר מכן, המשך לשילוב של התנועות הנלמדות למכלול אחד.
• כשאתה לומד, אל תנסה לשחק מהר. בהתחלה, מומלץ לבחור מנגינות איטיות על מנת לעבד כל רצף של פעולות בצורה ברורה ככל האפשר.
• לאחר שליטה בסכימת הקרב הסטנדרטית "שמונה", אתה יכול להמציא גרסאות משלך לביצוע שלה. העיקר לא לפחד להתנסות, במידת הצורך, להוסיף מכות או להסיר אותן.
• מומלץ להשתמש בפיק כדי לנגן בלי ג'אם. זה יהפוך את הצלילים מהאקורדים המהודקים לקוליים יותר. אבל את ה"שמינייה" עם ג'מינג יש לשחק עם האצבעות כדי שתוכל לשמוע בבירור את הקליק.
• מיתרי גיטרה ניילון דורשים טיפול וטיפול עדין. לכן, במקום בחירה, עליך להשתמש בציפורן האצבע המורה שלך. אחרת, ללכת לחנות תקליטים לקנות מחרוזות חדשות יהפוך לרמת חיים.
• כאשר מבצעים יצירות מוזיקליות מסוימות, אין לשכוח את מיקום המבטאים בעת מכה על המיתרים. מונוטוניות וחוסר הבעה יהרוס את המנגינה.
• כאשר מבצעים את קרב ה"שמונה", לא ייתכן שהידיים או הכתפיים יהיו נוקשות. אז הגיטריסט יבזבז אנרגיה מהר מאוד, ובסופו של דבר לא יוכל לשחזר צלילים חזקים וברורים.
• לאחר שלמד כיצד לעמעם את המיתרים ביד ימין, הגיטריסט יכול להתחיל לשלוט בטכניקה של עיבוי הצליל ביד שמאל. אז במקום לחיצה, רשרוש יושמע.
• אם משהו לא מסתדר, אסור בשום מקרה לוותר ולשים את הגיטרה בעליית הגג. רק התמדה ושקידה יאפשרו לאדם להגיע לשלמות במעשה זה או אחר.

הנחיות מפורטות וחזותיות ללמידה ותרגול של מיומנות זו ניתן למצוא בסרטון הבא.