גיטרה כלי נגינה

קשה למצוא אנשים שלא היו שומעים על כלי נגינה כמו גיטרה ולא ידעו איך הוא נראה. אבל לא כולם יודעים את שמות החלקים (חלקי הגוף), כמה שוקל מכשיר כזה. וההיסטוריה של הופעתו של כלי נגינה היא מאוד יוצאת דופן, אז זה גם שווה לפרק.

אם לכלי נגינה יש סיבה להיקרא פולק, אז זו רק גיטרה, כי שחקנים רבים מנגנים עליה, ומוזיקת ​​גיטרה פופולרית יותר מאשר אפשרויות אחרות. הוא מתחרה בהצלחה לא רק עם מיתרים אחרים, אלא גם עם פליז, קלידים ואמצעים אחרים להפקת צלילים. אבל בינתיים, אפילו מומחים עדיין לא יכולים לענות בדיוק איך השם הזה הופיע, ועם אילו שפות הוא קשור. כמה מומחים רואים כאן שורשי סנסקריט ואומרים שבמקור זה נועד להשתמש ב-4 מיתרים.

יש גרסה שהמונח המקביל הופיע בצומת של ניבים סנסקריט ופרסית עתיקהאני. בפירוש הזה, זה מתורגם ל"מחרוזת נשמעת" או משהו כזה. הצעה נוספת היא ש"גיטרה" היא מילה יוונית שונה ל"cithara". למעשה זה נראה קצת דומה. התמונה מציגה מבט מהצד של גוף הגיטרה. יש מחלוקות תמידיות בין מומחים אם זה שייך לכלי עם או לא. המתנגדים לנקודת מבט זו מתייחסים לעובדה שאין מסורת לאומית בת מאות שנים מאחורי מכשיר הוצאה להורג כזה. ובכל זאת, אפשרויות הביצוע האופנתיות ומגוון הצלילים הזמינים מפחיתים מערכם של הטיעונים הללו.

אי אפשר לומר בדיוק באיזו שנה הופיעה הגיטרה הראשונה בעולם או אפילו אב הטיפוס שלה. יתרה מכך, זה ידוע הגילוי של "משהו דומה" המוקדם ביותר התרחש בספרד, והוא מתוארך למאה ה-2 לספירה. אי אפשר למצוא קשר הגיוני והיסטורי ישיר עם הסיטרה היוונית העתיקה, או, לפחות, היו כמה גרסאות ביניים, שמידע עליהן (כמו גם דוגמאות) לא נשמר. כבר במאה ה-8, הכלי המרוט עבר דרך ארוכה של התפתחות. מומחים זיהו מספר שלבים בה.

זה ידוע כי במאה ה-13 בחצי האי האיברי, הגיטרה זכתה לפופולריות עצומה. אבל רק במאה ה-17 הופיע המדריך המודפס הראשון על השימוש בכלי זה. במאה הבאה, הם מתחילים להשתמש בו לעתים קרובות למדי בארצנו. עם זאת, לאחר 1800, הגיטרה עברה תקופה קשה, המוזיקה שהתנגנה בה הפכה לסטנדרט של טעם נמוך. ורק לאחר זמן רב מתחילה הרנסנס שלה, ואז עלייה תלולה.

בניתוח מבנה הגיטרה, קל לראות שהמרכיבים העיקריים, מבחינה אקוסטית, הם הצוואר והגוף. לגוף עצמו יש הרכב מורכב למדי. שני חלקים בולטים בו: הסיפון העליון והתחתון, המחוברים בקונכיות. היכן שהסיפון והקונכיות מחוברים, נעשה שימוש גם בפגזים נגדיים מחזקים - זוהי דרישת חובה של מהנדסים. הסיפון הממוקם בחלק העליון מצויד בחור תהודה. בז'רגון של גיטריסטים ויצרני כלי נגינה, זה נקרא תהודה או אפילו רק קול קול. את החור משלימים עם מדבקת פלסטיק או נייר.

בחלק מהמקרים נוצרת "רוזטה" מודבקת כזו מפורניר או מאם הפנינה. עם זאת, פתרונות כאלה מסבכים ומגדילים את עלות העיצוב. בדרך כלל נשמרת תלות מסוימת של גודל המהוד בעוצמת הגיטרה. פרופורציה זו מאפשרת לחלק המהדהד ביותר (מגביר קול) של המכשיר לעבוד בצורה יעילה ככל האפשר. הקפד לחשב הכל בצורה כזו שתפחית את היווצרותם של כל מיני רעש והשפעות שליליות אחרות. המיתרים מחוברים למשטח הסיפון העליון. המעמד עבורם מותקן על דבק או באמצעות ברגים הקשה עצמית. יש גם אגוז מיוחד. צלחת זו עשויה מפלסטיק, במקרים מסוימים עצם או מתכת.

מבפנים מחוברים לסיפונים קפיצי עץ. מלקחיים מיוחדים מחוברים לקונכיות. הצוואר מורכב מ:

• מהידית;
• ראשים;
• עקבים;
• בטנה מיוחדת.

העקב מחובר לקוביות. חלק הראש של הצוואר מצויד במנגנון כוונון. ניתן להשתמש בתידות הכוונון כדי למתוח את המיתרים. בנוסף למרכיבים העיקריים וחלקי החילוף של הגיטרה, לרוב משתמשים בכתם שחור בדגמים אקוסטיים - כאשר מנגנים עם פיק מופיעות שם שריטות, והנקודה מאפשרת להן בלתי נראות.

לא קשה לזהות אותו - הגוף החלול הרחב מושך מיד תשומת לב. הצוואר נראה מאסיבי ומרשים. החוטים עשויים מניילון. החומרים הטבעיים הישנים יהיו אותנטיים יותר, אבל הם לא אמינים מדי ולא מעשיים.

קלאסיקה אמיתית היא מהוד רוזווד. אתה יכול לנגן מגוון מנגינות על כלי כזה. הגבול, למעשה, הוא רק מיומנות. Deku מוגן מציפורניים עם גלפידור. ראוי לציין שניתן אפילו לנגן מנגינות ברוח הפלמנקו.

לעתים קרובות מאמינים שזו "רק גיטרה רגילה, רק חזקה יותר". עם זאת, במציאות זה כלי מאוד מיוחד. הרפרטואר שלו פותח עבורו, וטכניקות הנגינה שונות. לרוב, 6 מחרוזות מסופקות. הגיטרות החשמליות עשו כברת דרך והן עדיפות משמעותית על אלו שהופיעו במקור בשנות ה-20.

הוא גם משתמש ב-6 מיתרים. אבל שוב, הזיהוי המכני עם כלי ששה מיתרים אחרים שגוי כמובן. הצוואר מעט צר יותר מהגרסה הקלאסית. העיצוב מחושב בצורה כזו שכל פתק נשמע בצורה ברורה ואקספרסיבית. מיתרים, למעט חריגים נדירים, עשויים ממתכת.

ההבדל חל גם על:

• חיבור הצוואר לגוף;
• אופן הנחת המיתרים על הגשר;
• התקני מערכת קפיצים בתוך הגוף;
• סימני חרדה.

במהלך היסטוריה ארוכה, הופיעו סוגים רבים אחרים. למשל, אותן גיטרות אקוסטיות חולקו ל"דרדנוטס", ג'מבו, טרקלין ועוד כמה תת-מינים. ראוי להזכיר גם:

• גיטרות שקטות;
• כלי 12 מיתרים;
• גיטרה חצי אקוסטית;
• גיטרת בס.

הביקוש הרב המתמשך לכלים אלה מושך את תשומת הלב של מספר רב של חברות המבקשות למלא את השוק. אבל לא כולם שלמים באותה מידה. בנוסף, ישנה התמחות מסוימת, וגם אם חברה מספקת "קלאסיקה" טובה, ה"אקוסטיקה" שלה עשויה להתברר כבינונית (ולהיפך). עולים חדשים בוחרים באופן מסורתי במוצרי ימאהה או הוהנר. מטאל הכבד מנוגן בעיקר על ידי גיבסון, פנדר.

מותגים נוספים שכדאי לקחת בחשבון:

• פרננדס;
• שורף;
• "אַקוֹרד";
• אמיסטאר;
• גיטרות דוף;
• פאדלקה גיטרות;
• Crafter;
• מרטינז;
• סטרונל.

קודם כל צריך לשים לב למחיר. במובן זה, כמה אתה יכול (ובצדק) לתת עבור כלי. זה הגיוני למתחילים לקחת את המכשיר הכי פשוט ולא מסובך, רק כדי לשלוט במיומנויות הבסיסיות של המשחק ומנגינות בסיסיות. בהמשך, כשנצבר ניסיון, תופיע הבנה עצמאית של מה צריך ומה לא. בכל מקרה, חשוב לקחת בחשבון את הגובה והיכולות הפיזיות: הגיטרה צריכה להיות פרופורציונלית לנגנים.

רצוי לנסות לשחק בו, להרגיש אותו כדי להעריך אם הוא מתאים או לא. לא כדאי לשים לב למראה (עיצוב). זה לא חשוב גם לגיטריסט עצמו וגם למאזינים, אבל הסאונד חשוב. דגמי 12 מיתרים מתאימים יותר לא למתחילים, אלא למי שכבר למד את יסודות המשחק ומוכן להמשיך הלאה או ללוות בקבוצה.

באינטרנט תוכלו למצוא סרטונים רבים המספרים על כל המורכבויות והניואנסים של המשחק. אבל עדיף ללמוד ישירות מאלה שיודעים להשתמש בגיטרה. אם אתה מודרך על ידי וידאו, אז נכון יותר לבחור 1 או 2 ערוצים ולעבור ברצף, מפשוט למורכב, ולא לקפוץ מטכניקה אחת לאחרת. חשוב מאוד, בניגוד לדעה הפופולרית בקרב "סוג של גיטריסטים", לחשוב מההתחלה לא רק על המהירות, אלא גם על החן של כל טכניקה, על הקלות שלה.

הצעד הראשון תמיד יהיה לשלוט בהגדרות של הכלי - מבלי להבין אותם, אי אפשר לחלץ את הצלילים הרצויים. לרדוף אחרי מספר האקורדים אין טעם. הרבה יותר טוב להתמקד באקורדים הבסיסיים שמרכיבים מנגינות פשוטות, קלאסיות ומודרניות, ואז להרחיב את כישוריך לפי הצורך.

בכל מקום אפשרי, יש לשאת את הגיטרה ולאחסן אותה באריזה ממותגת או המקבילה המדויקת שלה. גם בהגנה כזו יש להגן עליו מפני רטיבות, קור וחום. יש לנקות את הכלי באופן קבוע. יש גם המלצות כאלה:

• לשנות את המיתרים כאשר צלילים חינניים נעלמים;
• לשלב מיתרים מתחלפים עם ניקוי הצוואר והאזורים שקשה להגיע אליו;
• להגן על הגיטרה מפני מכות;
• נגב את המארז עם מפיות מיקרופייבר (גם משקפיים וגם מחשב מתאימים);
• הימנע ממשחק במקומות רטובים ובגשם;
• לשמור על לחות אוויר לא נמוכה מ-40% (לכן, מד לחות הוא חבר נאמן של גיטריסט, כמו מכשיר אדים).