האם כדאי לסלוח על בגידה של אישה ואיך עושים זאת?

בחברה ישנה דעה שגברים פחות רגישים, שהם נוטים פחות לדאוג מטעויות וכישלונות אהבה. למעשה, נציגי המין החזק יותר סובלים לא פחות מנשים, פשוט כדאי להם "להתחפש". אחת השאלות הקשות ביותר לגברים היא השאלה האם כדאי לסלוח לנבחר על עובדת הבגידה. מורכבות המצב היא שלגבר פשוט אין לאן לפנות לייעוץ: חברים וחברים, כמו גם הורים, לא סביר שיבינו, ואין זה ראוי שגבר מבוגר יתלונן בפני אמו על התנהגות אשתו. גברים רוסים לא רגילים לבקר פסיכולוג, אז הם נשארים לבד עם המזל שלהם. במאמר זה ננסה למצוא מוצא ולהראות לכם כיצד להתאגד ולקבל החלטה הרת גורל.

עד 2015 חי ופעל ברוסיה דוקטור נפלא למדעים, הסוציולוג אנדריי קירילוביץ' זייצב, שהקדיש חלק גדול מעבודתו המדעית לפסיכולוגיה ולהיבטים החברתיים של ניאוף. הוא טען כי עד 59% מהנשים מוכנות נפשית לבגוד בבן זוגן. אבל להיות מוכן נפשית ולתרגם מחשבות למציאות הם שני דברים שונים. הסטטיסטיקה של מחקריו של זייצב הראתה שלמעשה, עד 25.4% מהנשים בוגדות בבעליהן. במילים אחרות, כל רביעי. אם נתון זה זועם, שימו לב למספר האמיתי של בגידות גברים - כמעט 75%. ברור שהמספרים האלה לא מרגיעים במעט את האיש שאהובתו בגד בו, ולכן בואו נבין את המניעים.

אישה, באופן כללי, מאופיינת בהתקשרות רבה למשפחה, לבית, נשים לעתים רחוקות יותר מפרקות את נישואיהן, לעתים רחוקות יותר הן עוזבות את בעליהן למען גבר אחר. ובכל זאת לפעמים הם בוגדים. יש לכך סיבות.על פי הנתונים של אותו אנדריי זייצב, נשים ממעטות ללכת למערכות יחסים ארוכות טווח "בצד" - רק ל-20% מהבוגדנים יש מאהב קבוע, לשאר יש "היסטוריה" של עובדה חד פעמית של בגידה.

בין הסיבות שציינו הנשאלים בעילום שם בשאלונים במהלך המחקר, השכיחה ביותר היא שעמום. האישה פשוט השתעממה ושגרה. היחסים עם בעלה איבדו את הרומנטיקה הקודמת שלהם, הם לא מעריצים אותה מדי יום ולילות, הם לא שרים סרנדות ולא מבצעים מעשים פזיזים למען האהבה. זה מובן - האישה נשואה זמן רב. אם גבר מזלזל בחשיבותן של חוויות רומנטיות עבור אשתו, אז ייתכן שאחת מארבע הנשים הללו בכל זאת תחליט על רומן או רומן "בצד". זו הסיבה שניתנו על ידי 22% מהנשים.

סיבות נוספות הן בסדר הבא:

• חוסר שביעות רצון ממין (כמות, איכות, תוכן רגשי של יחסי מין) - 13.5%;
• בגידה כנקמה על בגידתו של בעלה - 10.5% מהמין ההוגן;
• אהבה "אמיתית" חדשה, רגשות חדשים - 5% מהנשים;
• אישור עצמי, דרך להגביר את ההערכה העצמית - 3% מהנשים;
• צירוף מקרים של נסיבות (מצב של שיכרון אלכוהול, רומנטיקה ראוותנית חולפת במסיבת חברה, באתר נופש) - 1.5% מהנשים.

לדברי מומחים, ישנם תנאים מוקדמים מיוחדים לניאוף נשים, שלרוב אינם אופייניים למין החזק. מחקרים הראו כי לרוב אישה בוגדת בנסיבות הבאות:

• לאישה הייתה ניסיון מיני עשיר לפני הנישואין, החליפה בני זוג רבים;
• רמת השכלתה גבוהה מזו של בעלה;
• אישה עצמאית כלכלית בבעלה, יש לה עבודה טובה ורמת הכנסה נורמלית (כאופציה, היא מאכילה את משפחתה);
• אישה ממעטת לראות את בעלה, מתקשרת איתו מעט ואין לה תחומי עניין משותפים (תחביבים, מוזיקה, סרטים);
• האישה צעירה מדי (מתחת לגיל 23) או שחצתה את רף 45 השנים.

כך או כך, לפעמים קשה מאוד לקבוע את הסיבה - היא לא ברורה או שהיא סימביוזה של מספר גורמי סיכון בו זמנית.

לפני שמחליטים אם לסלוח או לא לסלוח לאישה שבגדה ובגידה, כדאי לפחות לנסות לברר את הסיבה. טוב אם בת הזוג משמיעה אותה בעצמה, גרוע מכך - אם היא שותקת. במקרה זה, תצטרכו לחשוב בעצמכם, וההשתקפויות האלה אולי לא הכי נעימות לגאווה. אם אתה שם הכל "על המדפים", אז לעתים קרובות מאוד מתגלים התנאים המוקדמים שהגבר יצר את עצמו בלי משים - הוא אהב מעט, לא חיבק או נישק, לא שיתף את האינטרסים שלה ולא התעניין בענייניה, לא צרף חשיבות לרגשות במין, מתוך אמונה שתהליך מכני מספיק לאישה להנאה.

בלהט הרגע, בזמן שהזעם והטינה רותחים בפנים, אין לקבל החלטות. הסבירות להחלטה שגויה, שעליה יתחרט הגבר מאוחר יותר, גבוהה מדי. יש למעשה שתי דרכים לצאת: לאסוף דברים ולפנות באצילות את מרחב המחיה, להיכנס לחיים חדשים בחיפוש אחר אהבה חדשה, או להישאר במשפחה ולנסות לסלוח לבן הזוג. זה עשוי לקחת קצת זמן לחשוב - כמה ימים, או אולי כמה חודשים, ולכן קודם כל צריך להחליט באיזו סביבה יהיה יותר נוח לחיות הפעם.

הכל כאן אינדיבידואלי. חלקם מעדיפים להישאר בבית ולשתוק בגאווה, אחרים הולכים לדאצ'ה, לאמא שלהם, לחבר על מיטת תינוק, לעבוד עם מיטת תינוק. זו זכותך. אם רק אף אחד לא טרח לחשוב.

הרבה תלוי גם איך האשם מתנהג.- אם האישה שאתה אוהב חוזרת בתשובה ועכשיו מתחרטת על מה שקרה, אם היא פתוחה לדיאלוג, אז יהיה קל יותר לנהל משא ומתן. בדרך כלל, נשים לאחר בגידה באמת מרגישות הרבה אשמה ובושה.ישנם אנשים שממשיכים להתעקש על חפותם, מייחסים את כל מה שקרה לנסיבות, למאהב או לבעל שולל ("זו אשמתו"). הם, ככלל, נמנעים מתקשורת לאחר שעובדת הבגידה מתגלה.

אתה לא צריך להניח שאדם שמוכן לסלוח על הבגידה של אהובתו ולהישאר איתה עוד יותר הוא אדם חלש רצון. כן, בסביבתו יש הרבה חברים שיטענו כך (ואפילו בעיניו), אבל ההחלטה הזו ראויה לכבוד מכל צד שתסתכל עליו. לגברים קשה לשנות את חייהם הרגילים, במיוחד אם הנישואים נמשכים זמן רב (יש ילדים, הלוואות משותפות ומשכנתאות, חברים משותפים). הרצון לשמור על המשפחה יכול להיות חזק יותר, וטוב שכך. כשהוא סולח לאשתו, הוא יגלה אצילות ונדיבות.

הטקטיקה הטובה ביותר לאדם שמחליט לסלוח היא שיטת הפעולה האפקטיבית של מאסלו. בקיצור, על כל מחשבה שלילית על מעשי האישה, על אישיותה, על כל פרק של רחמים עצמיים, צריכות להיות לפחות שתי פעולות יצירתיות אקטיביות. דוגמה: פעם חשבתי: "למה היא עושה לי את זה? אני מתכוון גם לה, והיא...”- עזרה לשכנה מבוגרת להוציא את האשפה, שטפה את הכלים מרצונה ועזרה לילד להכין שיעורי בית. או כך: פעם אחת נזף באשתו על עבירתה - פעמיים הלך לחמותו ועזר בעבודות הבית. עובד ללא דופי. פעילות חיובית מחליפה במהירות מצוקה נפשית.

לסלוח או לא זה בידי הגבר להחליט. אין מי שייעץ לו. רק הוא עצמו יכול להעריך את הנסיבות, לשקול את עומק רגשותיו, את נכונותה של אשתו לדיאלוג.

אם מתקבלת החלטה להציל את המשפחה ולסלוח לבן הזוג, יש בהחלט להתחיל בשיחה רצינית וחסויה. אין צורך לתרץ ולהאשים אותה, אתה רק צריך לסכם את ההרהורים שלך בקול רם - "עשית את זה, זה כבר קרה, אבל גם לא הייתי מספיק קשוב (סימפטי, אכפתי, נאמן וכו')". אל תגיד "אתה", דבר יותר על איך אתה מרגיש עכשיו. קרא לדברים בשמם הנכון - "פוגעני", "קשה", "מפחיד", "לא נעים". אבל הקפד לסכם - אתה אוהב אותה, אתה רוצה שהיא תהיה שם.

העיקרון שנוסחה על ידי הפסיכולוגית המפורסמת פולינה גאברדובסקאיה יעזור לסלוח לאשתך: "אף אחד בעולם לא חייב לעמוד בציפיות שלך." החל את זה על עצמך ועל אשתך. ראה אדם נפרד בו, ולא התקשרות לאהובך. זה יעזור לך לקבל החלטה מתוך כבוד לבן הזוג שלך.

נסו להסתכל על המצב כאדם מבחוץ. דמיינו לעצמכם לראות סרט שבו הדמויות (שניכם) מוצאות את עצמן בסיטואציה מסוימת. ראה איך הדמות "שלך" תתנהג. אם הוא מתחיל לצרוח ולמהר, להרוס הכל ולהכות את אשתו בפרצוף, אז לא כדאי להתחיל את הקשר מחדש. תוקפנות פנימית תצא יום אחד החוצה, כי כמו כל דבר סודי, היא נוטה להיות ברורה.

הסכים עם אשתך לגבי כללי החיים העתידיים - אתה לא זוכר ניאוף (אם כי, כמובן, אתה לא באמת יכול לשכוח), היא לא חוזרת על פעולות כאלה. אתה לא מספר לאף אחד על מה שקרה, אתה אף פעם לא נוזף בה, היא אף פעם לא מזכירה לך מה קרה.

הסליחה לא באה מיד. זהו תהליך הדרגתי, איטי וגוזל זמן.

אל תחשוב שאחרי הפיוס, האישה תעשה הכל בעצמה, והקשר יחזור להיות נפלא. זה לא יקרה. אנחנו צריכים לעבוד יחד כדי לבנות את המשפחה מחדש, אין אפשרויות אחרות. מה זה אומר? המשמעות היא שתצטרך לשקול מחדש את חיי היומיום שלך. חזור הביתה מהעבודה מוקדם יותר, שתה בירה עם חברים בתדירות נמוכה יותר והקדיש יותר זמן לאשתך - לך איתה לקולנוע, לתיאטרון, פשוט תטייל בערב לפני השינה. אתה בהחלט צריך לקחת על עצמך חלק מהאחריות של גידול ילדים. הם בעלי היכולת הקסומה לעצב את יחסה של אמם כלפי הגבר שהם מעריכים ואוהבים. אם אינך מוכן לכך, אל תנסה להטיל את כל האחריות לקשר על ראשה של האישה האשמה.

קחו את תרגול מאסלו המתואר לעיל, שכנראה עזר לכם בימים ובשבועות הראשונים לאחר דרמה אישית לשניכם. עשו דברים יצירתיים ביחד – תעשו ביחד תיקונים במטבח, נסו לגוון את חייכם האינטימיים.

קשה לומר מה ניתן לעשות אם האישה בגדה. התשובה תלויה איך גדל האיש, באיזו משפחה הוא גדל, אילו דוגמאות ראה בדמות הוריו, אילו ספרים הוא קרא. אבל עם הרשימה של מה שלא ניתן לעשות, כל אדם במצב זה בהחלט צריך להכיר את עצמו, כדי לא להחמיר את המצב.

• ליפול ל"הרדמה" אלכוהולית. כאב נפשי מתגבר ביחס לכמות האלכוהול, זכרו זאת ברגעים הקשים ביותר.
• להפחית בערכם של כל הנשים, להפוך לציניות כלפיהן. בין אם סלחת לאשתך ובין אם לא, נשים אחרות הן חפות מפשע. חישבו על נשות הדקמבריסטים, על ג'ולייט, על מאות אלפי נשים סובייטיות שחיכו לבעליהן מהחזית. הגישה השלילית תפחת.
• להשפיל את אשתך. זה לא משנה אם תעזוב או תישאר, פשוט תכבד אותה כמו עצמך. אל תשפיל ואל תכתיב תנאים.
• פתח את הידיים שלך, גם אם אתה באמת רוצה לסטור את החצי השני. זה לא יוסיף לא כבוד ולא גבריות במובן האנושי האוניברסלי של המילה.
• הקימו ילדים, הורים, חברים משותפים נגד האישה (או האישה לשעבר), גיבשו דעה שלילית לגביה. אף אחד לא צריך לדעת על דברים שנוגעים רק לשניכם. תן להכל להישאר הסוד שלך.
• אל תאבדו את ההערכה העצמית אם הנישואים לא נשמרו או שאין מה להציל.

צפו בסרטון על הנושא.