הכל על החומוס של יאקוט

כשחושבים על שליטה בכלי נגינה מקורי, הגיוני להפנות את תשומת לבך ל-Yakut khomus. לימוד הנגינה על הנבל של היהודי אינו מציג קשיים מיוחדים, אך המוזיקה המתהווה לא תשאיר אף אחד אדיש.

ה-Yakut khomus, הידוע גם בשם הנבל של היהודי, הוא כלי נגינה של הילידים של רפובליקת סחה. הוא האמין כי ההיסטוריה של קיומו מתחילה יותר מ -5,000 שנה. לחומוס, שנחשב תמיד לתכונה של שמאנים, יש צליל מיסטי, כמו צליל קוסמי, שמבדיל אותו מכל שאר המכשירים המוזיקליים. אומרים שחפץ שנכנס לכף ידך מסוגל "לשיר בקול הטבע". כיום הנבל של היהודי אינו רק "משתתף" בטקסים שמאניים, אלא גם סמל לתרבות העממית.

בעבר היה נהוג לחצוב את החומוס של יאקוט מעץ או עצם, תוך ניסיון להעניק לו כלפי חוץ צורה של עץ שלתוכו פגע ברק. ניתן לשים לב שכאשר הרוח מרעידה עץ כזה, עולים צלילים מסתוריים. פעם, אנשים חשבו שזה קדוש ואף השאירו את השברים שנשרו. הנבל של היהודי המודרני עשוי לרוב מברזל, שיש לו יתרונות גדולים. בתחילה הוא חזר על צורתו של חומוס עץ, אך כיום הוא נראה כמו פרסה, שכן הוא מורכב משפת ושני מקלות מוארכים, מה שנקרא "לחיים".

לשון הפלדה מתחילה באמצע השפה ונעה בין הלחיים. לאחר שעבר את המקלות, חלק זה מתכופף ויוצר צלחת רוטטת עם קצה מעוקל, המסוגלת להפיק צלילים.הנבל של היהודי מעוטר לרוב בדוגמאות לאומיות, שמשמעותן של חלקן טרם נקבעה.

עבור היאקוטים, השימוש בנבל של יהודי הוא פעולה אינטימית מאוד. השמאנים השתמשו בכלי נגינה כדי להילחם במחלות ולהיפטר מרוחות רעות. בנוסף, מוזיקת ​​"חלל" לוותה פעמים רבות בהצהרות אהבה. נשים גם ניגנו מוזיקה על החומוס - הודות לכך, אפילו ז'אנר שלם של פזמוני חומוס נוצר בהדרגה. מעניין שתושבי אלטאי כיום מנגנים לרוב על הכלי ללא ידיים בזמן חליבת פרות, שכאשר נרגעים, נותנים יותר חלב. לאחר המהפכה נאסר הנבל של היהודי לתקופה מסוימת, אך כיום המסורת מתחדשת, ויותר ויותר אנשים מתעניינים בהזדמנות להיות מאומנים על ידי המאסטרים.

כדי לנגן את החומוס של יאקוט צריך ריכוז מוחלט, שכן המוזיקה תצטרך להיתפס לא רק עם האוזניים, אלא גם עם כל הגוף. מאסטרים של מוזיקת ​​נבל יהודית טוענים גם שלפני שמתחילים להתאמן עם מכשיר, עליך "להתמזג", לענוד אותו כתליון על הצוואר או בכיס. כמובן שאסור להעביר את הנבל של היהודי למישהו אחר בתקופה זו. זה מוזר שעבור הבעלים של החומוס, גם המקרה שלו משחק תפקיד משמעותי. המסורת נפוצה למדי לעשות אותו בצורה של חיה טוטמית, או לקשט אותו בדימוי של רוח, שהיה אמור לשחק את התפקיד של שומר הכלי.

ה-Yakut khomus יכול להיות שונה הן במבנה, כולל מספר הלשונות, והן בחומר הייצור, בגובה ובגוון הצליל המופק. יש גם דגמים מיניאטוריים וגם מוגדלים מעט. טוהר הצליל, העומק והטונאליות תלויים במידות המכשיר.

העיצוב של Yakut khomus הוא פשוט מאוד: הבסיס הוא טבעת ולשון הנעה בחופשיות. הכלי יכול להיות מקשה אחת (כאשר הלשון נחתכת מיד לתוך הבסיס) או מרובה חלקים (כאשר הלשון המופרדת מקובעת לטבעת). כלפי חוץ, הנבל של היהודי יכול להידמות לקשת או לצלחת צרה דקה. זנים קשתיים מחושלים ממוטות מתכת, שבמרכזם מחובר חלק פלדה, המסתיים עם וו.

דגמים יקרים עשויים לרוב ממוט כסף או נחושת, ולאחר מכן מעוטרים בשיבוץ וחריטה. הנבלים של יהודי למל נוצרים מצלחת מוצקה, שבאמצעה יש חריץ, והלשון מקובעת בנוסף, או פשוט נחתכת מאותו בסיס. צלחות מוזיקליות עשויות בדרך כלל מעץ, עצם או במבוק.

לזני ורגן הקיימים באזורי הארץ ובעולם כולו יש מאפיינים משלהם. לדוגמה, Altai komuz הוא מכשיר בגודל בינוני עם לשון קלה ובסיס סגלגל. המולטרומל הגרמני הוא יחידה גדולה המפיקה צלילים נמוכים וחזקים. דן מוי הווייטנאמי מתייחס לזנים הלמלריים. יש ללחוץ אותו על השפתיים, וכתוצאה מכך צליל רך, גבוה וארוך. לשונה של מרצ'ונגה נפאלית קטנה מוארכת בכיוון ההפוך.

גם הנגנים עצמם משפרים כל הזמן את הכלי הזה. לכן, khomus Osipova נחשב לכלי רב תכליתי, אידיאלי למתחילים. זה מאפשר לך ליצור מוזיקה מהירה ואיטית, שקטה ורועשת, ואתה יכול לנצח גם על עצמך וגם נגד עצמך. הרגישות וטווח הצליל זהים, אבל הצליל עדיין אורגני.

לנבל של לוגינובה יש צליל עשיר ומגוון רחב של צלילים.

Yakut khomus Mandarova מפורסם בזכות הגוון הנמוך והצפוף שלו. מבנה המתכת עם הלשון הרכה אידיאלי לביצועים אנרגטיים. הצליל המתקבל נקרא יומרני ולא תובעני למקצועיות של המוזיקאי.

החומוסים המזמרים של מלצב זוכים להכרה ראויה כאחד הטובים ביותר. צליל נקי, צליל בהיר, גוון נמוך - כל זה מסביר את הפופולריות של מגוון זה בקרב מבצעים. הקשיות הממוצעת של הלשון מאפשרת לשמור על הקצב גם עם האצה של הקצב.

הנבל היהודי של מאסטר Chemchoev יוצר צליל חזק והיקפי. לשון קשיות בינונית מתאימה למבצעים בכל כיוון.

לחומוס יאקוט יש מקנה אחד עד ארבעה קנים. כלי עם פרט אחד נשמע על תו אחד. הרטט שלו נוצר מהאוויר הנשוף והנשאף, כמו גם הביטוי של הנגן. ככל שיש יותר קנים, הצליל המופק יהיה עשיר יותר.

קול הנבל של היהודי תואם במידה רבה את אופן שירת הגרון של עמי סיביר. המוזיקה הופכת מהפנטת במיוחד כשהחומוסיסט מתחיל לשזור דיבור בצלילים, כאילו שר מבעד לנבל של היהודי וכמובן מגביר בכך את הרטט. הנבל של היהודי נחשב לכלי הנשמע בעצמו, הפולט צלילים "קטיפתיים", אך עם "תו מתכתי". אנשי מקצוע מאמינים שמוזיקה כזו מרגיעה ומעוררת מחשבה.

מוזיאון חומוס הממלכתי, בעל מעמד בינלאומי, ממוקם בעיר יאקוטסק. התערוכה מציגה כ-9,000 מוצגים מכל רחבי העולם, כולל החומוס הצ'וקצ'י, הפולק של טובאן, הודי, מונגולי ועוד רבים אחרים. המוסד התרבותי נוסד ב-30 בנובמבר 1990 על ידי האקדמיה הרוסית למדעים איוון יגורוביץ' אלכסייב. כיום זהו מוסד תרבותי מתפתח באופן פעיל בו מתקיימים כל מיני אירועים, שהקרן העיקרית שלו גדלה מדי שנה.

התערוכה של האולם הראשון מאפשרת לאורחים להכיר את המוזרויות של יצירת כלי נגינה ולראות את יצירותיהם של מאסטרים מוכרים, כולל אלה של המאות ה-18-19. האולם השני מוקדש לנבלים של יהודים מכמעט 90 מדינות שונות. כאן תוכלו להכיר מוצרים העשויים מבמבוק, קנה, עצם, ברזל, עץ ושילוביהם. האוסף של החומוסיסט שישיגין משחק כאן תפקיד משמעותי. באולם השלישי ממתין למבקרים אוסף פרדריק קריין, שקיבל המוזיאון ב-2009. הפרופסור האמריקאי אוסף יותר משש מאות מוצגים מאז 1961, והעתיק שבהם מתוארך למאה ה-14. בחדר הסמוך תוכלו ללמוד את ההיסטוריה המרתקת של כינון שיא גינס למשחק חד פעמי על החומוס ב-2011, וכן לראות דוגמה שהייתה בחלל.

כדי ללמוד לנגן בנבל של היהודי, תחילה עליך לשלוט בטכניקה הבסיסית, ולאחר מכן, לאחר שלמדת לשמור על הקצב, להתחיל לאלתר. החזקת החומוס בצורה נכונה אינה קשה כפי שהיא עשויה להיראות. בידו המובילה הוא אוחז בטבעת ולאחר מכן לוחצים בחוזקה את ה"לחיים" החיצוניות אל השיניים כך שנוצר רווח קטן. חשוב שהלשון תעבור בין השיניים, אך לא תיגע בהן. כדי להשמיע את צליל הנבל של היהודי, אתה צריך להזיז את הלשון. זה נעשה בדרך כלל עם האצבע המורה, אשר נלחץ קלות על החלק הזה.

שיעורים על נגינה בחומוס מרמזים גם על שליטה בטכניקות הבסיסיות של מכה בלשון. מוזיקאים לעתיד יצטרכו ללמוד איך לסובב עם מברשת חופשית, ובו זמנית להקיש באצבע כפופה על החלק הקדמי של החלק. עם האצה או האטה של ​​הקצב, גם העוצמה וגם הקצב של הפעולה המכנית הזו משתנים. לא אסור לסובב את המברשת לכיוון ההפוך וגם לדפוק את האצבע על הלשון.

הגדרת כיוון הקול מתקבלת הודות לאיברי הדיבור. לדוגמה, אם תניח את השפתיים שלך סביב הגוף, המוזיקה של הנבל של היהודי תהיה אינטנסיבית יותר. גם ויברציות של תנועות הלשון והשפתיים יעזרו.

איך נשמע ה-Yakut khomus, ראה את הסרטון למטה.