חשיבה במנהרה: מה זה ואיך להתגבר עליה?

האם אתה יכול לראות חמישים גוונים של אפור? לא, לא מדובר בסרט סנסציוני ולא על צבע האספלט ככזה. עד כמה שההבנה שלנו לגבי מצב מגוונת, אנחנו גם מסוגלים להתגבר על קשיים. אבל כש"תולעת" שנקראת "חשיבה מנהרה" יושבת לי בראש, אז אם לא נופלת לתהום, אז הירידה בקו ישר לאדם מובטחת למעשה.

המונח "חשיבה מנהרה" הגיע לפסיכולוגיה מרפואת העיניים. חוקרי עיניים מכנים ראיית מנהרה כחזון של אנשים שאצלם האזור ההיקפי של הרשתית מפותח בצורה גרועה או אינו פועל כלל. במילים פשוטות, אדם עם אבחנה כזו רואה רק את מה שממש לנגד עיניו. כל השאר הוא מעבר לגבולות התפיסה שלו.

אם כדי לראות מה יש בצדדים, זה מספיק רק לסובב את הראש, אז כדי לתפוס נכון את המציאות שמסביב, אתה צריך לחשוב אחרת.

בהתחלה נראה שהוא עושה הכל כמו שצריך, אבל ברגע שהמצב קצת יוצא משליטה הוא מועד ומשתק את חייו. זה נמצא לעתים קרובות בקרב "חנונים", תלמידי בית ספר שמתמסרים לחלוטין ללימודיהם. האמונה בבלתי מתגברת אצלם נובעת לא רק מההצלחות שלהם, בסימן ציונים ביומן, אלא גם בנאומי ההתפעלות של הוריהם ובשבחי המורים.

למעשה, לעתים קרובות ילדים מסתירים את התסביכים או את חוסר הרצון שלהם לראות ולהבין את המתרחש סביבם מאחורי ספרי לימוד. אחרי הלימודים הם נכנסים לאוניברסיטה יוקרתית. וכבר שם עלולות לצוץ הבעיות הראשונות. אכן, כדי לקבל השכלה גבוהה, לא מספיק לשלוט בנושא זה או אחר.

ומה קורה לגיבור שלנו אחר כך? או שהוא מתחיל להרחיב את מעגל האינטרסים, או הולך לאט במורד הזרם לתוך מערבולת הבעיות. כבר לא נראה לו שהמוח שלו מצטיין, משמרות כל הלילה על ספרים לא נותנות את התוצאה הרצויה, המדליסט של אתמול עוזב את המכון. הוא כבר די מרוצה מתפקידו של השוער או השרברב. אבל הרשעתו העיקרית נותרה בלתי מעורערת. ולרוב זה נשמע פשוט - "אני הכי טוב".

גם אחרי האוניברסיטה זה יכול להיות קשה. כל בעיה, תככים של מתחרים, אי הבנה מצד הבוסים או להיפך, הכפופים יהפכו למכשול בלתי עביר. הוא פשוט לא יודע איך לעקוף את זה. דרכו היא רק קדימה בקו ישר, הוא מטאטא את כל מה שנתקל בו בדרך. ולכן המסלול הזה עצמו מתחיל להתבהר מולו. ראשית, חברים, עמיתים, שותפים עסקיים הולכים לצד.

ואז הארנק שלו מתחיל להיות רדוד, ומכיוון שהוא מעולם לא היה מסוגל לרגשות עשירים, אשתו (בעלו) עוזבת אותו. אנשים אלה רשומים גם תחת השם "אויבים". יש לו "חברים" חדשים: אלכוהול, סמים, כתות. בהשפעתם, הוא שוב מרגיש את עצמו הכי טוב שבטובים, החזק שבחזקים וכבר מאבד לגמרי את הקשר עם המציאות. הוא פשוט מתגלגל כלפי מטה לאורך אותו שביל שטוח שעד לאחרונה הוביל אותו לפסגות.

זה יכול להיות קשה להבחין אם לאדם יש אור בקצה המנהרה או שהוא לא הולך לשום מקום. אחרי הכל, במראה הם בדרך כלל אנשים מצליחים, משכילים, בעלי תכלית. ישנם מספר סימנים המעידים שיש בעיה מאחורי הכל.

• אדם אינו מודה בטעויות של עצמו... אם משהו לא מסתדר לו, הוא לעולם לא יחפש את הסיבה בעצמו. אזרח כזה ימצא מיד את האשמים: המצב, מזג האוויר, האנשים. העיקר הוא שהרשימה הזו לעולם לא תכלול את עצמו ואת כל החסרונות שלו. במקום להתמודד עם בעיות, הוא יוצא למלחמה עם טחנות הרוח. הראשון נשאר במקום, השני מסובב אותו למערבולת של צרות גדולות עוד יותר.
• חשיבה במנהרה אינה מרמזת על נוכחות של חצאי טונים. עבור אדם עם דרך חיים זו, הכל מחולק אך ורק לשחור ולבן. יתר על כן, הם אף פעם לא מחליפים מקום. גם אם כבר הוכח שהאליל שלו הוא פושע, הוא לעולם לא יפנה לו עורף. פירוש הדבר שהוא עצמו טעה. וזה לא מקובל. כתוצאה מכך, לאחר שהאמין פעם בעמדה מסוימת, אפילו מפוקפקת מאוד, מי שהכניס אותו למנהרה שלו לעולם לא יניח לו לצאת משם.
• הוא לא צריך חצי מההצלחה, חלק מהפרס או חלק מהעוגה. המוטו שלו הוא הכל או כלום. הוא לא יודע להסתפק במועט, אם גם בעיני אחרים זו די הצלחה. אם זה אמן, אז הוא לא צריך אולם קונצרטים ל-5,000 איש, זה יופיע רק באצטדיונים ענקיים. בסופו של דבר, כל הכרטיסים יימכרו, אבל לא להופעה שלו.
• "אני תמיד צודק! אם לא, קרא את הנקודה הראשונה." לאדם עם חשיבה מנהרה, יש רק ראייה נכונה אחת של החיים - שלו. כל מה שסותר אותו הוא כפירה של שוטים ובטלנים. הוא אף פעם לא מקשיב לעצות, כי הוא ה"מלך והאל" שלו.

כל הכישלונות הם תככים של אויבים או שילוב מצער של נסיבות. כתוצאה מכך הוא דופק את ראשו באותו קיר במשך שנים. וכל הזמן הזה, רק האמונה שלו בנוקשות של העולם שסביבו גוברת. העובדה שהוא עצמו הגביל את המרחב סביבו לא נכנסת לראשו.

כל זה מוביל לאכזבה בחיים, אבל לא בעצמך. היגון והטינה מתמלאים ביין, ומתוך כך הבעיות רק צומחות. אגב, בקרב אלכוהוליסטים ומכורים לסמים, הריכוז הגדול ביותר של אזרחים עם חשיבה מנהרה. והם הביאו את עצמם למצב הזה בכוחות עצמם, ללא עזרת אף אחד. לדעתם הם לא צריכים את זה. אבל אתה עדיין יכול לעבד את זה. במיוחד בשלב הראשוני של הכניסה ל"מנהרת הראש".

כמובן, עדיף לפנות למומחה. הפסיכולוג יכול לבצע את התיקון ולהוציא את המטופל מהמנהרה, לרבות באימונים קבוצתיים.

לפעמים מספיק לקיים שיחה מלב אל לב עם חברים או קרובי משפחה שיכולים לעזור לראות את המצב מבחוץ. אבל בשביל זה, מי שהפך להיות תלוי בפשטות שלו חייב להבין את הבעיה. הוא צריך להבין שהקו שלו לעולם לא יוביל אותו למטרה הרצויה והגיע הזמן לחפש דרכים לעקיפת הבעיה. אבל, כמו כל מחלה אחרת, זה גם קל יותר למנוע מאשר לרפא.

כדי לעשות זאת, אתה צריך ללמד אדם מילדות לחשוב במגוון דרכים. העצות הבאות יעזרו לך לחשוב בצורה מספקת.

• תמשיך לקרוא. ולא מגזיני צהובונים, אלא ספרות חכמה. דריה דונצובה, עם כל הכבוד למחברת מאות סיפורי בלשים, לא תעבוד. אנחנו צריכים ספרים שגורמים לחשוב ולהתפתח, המציעים לא רק התעמקות בסיפור פלילי, אלא גם אמפתיה, שבה אדם יכול להרגיש אותה, ללמוד להזדהות.
• לְהַלחִין. ספר מחדש את מה שראית, שמעת או קראת לעתים קרובות יותר. יותר טוב, ציין את מחשבותיך על מקרה מסוים, עבודה, אדם על הנייר. זה מקל להבין עד כמה אתה צודק בשיפוטיך.
• להיות יצירתי. שיעורי מוזיקה, ריקוד, ציור עוזרים לא רק להרחיב את האופקים, אלא גם מלמדים אותך לראות מה מסתתר. כן, לא כל אחד מאיתנו הוא יוצר גדול, אבל כדי להבין אמנות לפחות קצת זה די נגיש לכולם. הסתכל בעיניה של מונה ליזה. מי שבהחלט אין להם חשיבה במנהרות הם לאונרדו דה וינצ'י!
• נחשו חידות... בצע תרגילי היגיון לעתים קרובות יותר. קנה את ספר הבעיות הזול ביותר ועשה לפחות תרגיל אחד ביום. המוח פשוט ייאלץ לעבוד בכיוונים שונים.
• לְנַתֵחַ... נסו להבין מדוע אירוע זה או אחר החל להתגלגל בצורה זו ולא אחרת. למה השכן מימין מצליח, אבל זה משמאל למען האמת לא מסוגל להתמודד. שים את עצמך בנעליו של האחר. נסה על מסכות של אנשים אחרים.

ואל תפחדו לשנות, לא חיצונית ולא פנימית. אנחנו יוצרים את דרך החשיבה שלנו. אף אחד לא יעזור לנו לרדת מהנתיב העקום עד שאנחנו בעצמנו נרצה בכך. וזכור את חוכמת המזרח הגדולה - אם ההר לא הולך למוחמד, אז מוחמד הולך אל ההר.