תכונות של סוג ההתקשרות הנמנע

חיבת ילדות להורים קובעת את התפתחותם של מערכות יחסים נוספות במהלך חייו של אדם. תגובה לכאב, לפרידה מאדם אהוב, אמון בעצמו ובאנשים אחרים נוצרים בהתאם ליציבות הקשר הרגשי עם אהובים. קשה לאדם עם היקשרות נמנעת ליצור קשרי אמון עם אחרים.

סוג ההתקשרות הנמנע נוצר כאשר אדם חווה אי נוחות בעת תקשורת עם יקיריו. קשה לאדם לפתוח את רגשותיו לאחרים, לבטוח לחלוטין אפילו באדם אהוב. הוא מעדיף לפעול באופן עצמאי בכל המצבים על מנת להימנע מתלות ישירה במישהו. מסיבה זו, כל מערכות היחסים שלו עם אחרים הם שטחיים.

סוג זה של התקשרות הוא לרוב תוצאה של טראומה פסיכולוגית קשה הגורמת לחסימות רגשיות. חוסר נגישות רגשית, חוסר רגישות, חוסר יכולת לחמלה, עמדות כלפי חוסר אמון וחוסר רגישות הם סוג של הגנה. הנבדק מתנהג כך כלפי אדם אחר, כי הוא אינו רוצה לחוות את הכאב העז של הדחייה.

מומחים מזהים 2 סוגים עיקריים של התקשרות נמנעת.

• טיפוס חרד-נמנע התקשרות מתפתחת בתגובה לקור אימהי, חוסר תגובה, ריחוק, דחייה וקמצנות כאשר הורה מראה אהבה לילד. הצורך באינטימיות מוביל לתסכול, ולכן הוא מנסה להימנע מקשר הדוק עם אחרים. הורים אינם נענים לקריאות לעזרה ואינם מראים כל מענה לצרכי הילד.מצבים טראומטיים שונים, אלימות, ענישה גופנית יכולים גם הם לגרום להיווצרות התקשרות חרדה-נמנעת. לפעמים סוג זה של קשר רגשי מתרחש אצל ילדים המוגנים מדי על ידי הוריהם. הם כל כך מנסים לקלוט את הילד שהוא רוצה לברוח למקום רחוק, להתחבא מהם. במקרה זה, אין מקום להבטיח התקשרות, שכן התינוק אינו מרגיש בטוח בזוגיות, אלא חווה פחד מקליטה.

• עם סוג הימנעות-דחייה להתקשרות, בניגוד למגוון החרדתי-נמנע, יש רמת חרדה נמוכה ותפיסה חיובית של עצמו. עם זאת, לעמדות כלפי אנשים אחרים יש קונוטציה שלילית, המשפיעה לרעה על בניית מערכת יחסים קרובה רגשית והבעת רגשותיהם. חוסר חרדה מושג לעתים קרובות על ידי ניתוק מערכת יחסים עם בן זוג. המעבר לשלב חדש של מערכת היחסים מלווה לרוב בבריחה. לפעמים המלווה צריך רק להשלים עם חוסר הנגישות של הנפש התאומה שלו ולהפסיק לנסות לשקם את היחסים, כשלפתע בן הזוג חוזר לתקשורת. מערכות יחסים בנויות על עיקרון "בוא והלך".

הפרעת אישיות יכולה להתבטא כהיקשרות. זה סוג זה של קשר פסיכולוגי שטבוע לעתים קרובות באנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית ואנטי-חברתית. נרקיסיסטים ופסיכופתים נהנים מעצם תהליך כיבוש הקורבן שלהם, ואחריו אובדן עניין בה, ומתחילה הפגנה של קור וחוסר נגישות רגשית.

לרוב, צורת ההתקשרות הנמנעת מתרחשת אצל גברים. פרידות ודחיות כואבות, יחד עם סטריאוטיפים חברתיים שגבר לא צריך לבכות, מובילים אליו. רגשות חסומים מהילדות. האיסור על בכי של בנים מקפיא את רגשותיהם, מה שעלול להוביל לאחר מכן גברים להתקפי לב מוקדמים. אי אפשר לאסור על ביטוי אלים של רגשות לנציג המין החזק יותר.

יחס אדיש לילד או להיפך, משמורת מופרזת מרתיע אותו מלהיות במערכות יחסים קרובות. הילד אפילו לא בוכה כשהוא מופרד מאמו. ולמרות שהיא שמה לב לחזרתה, היא ממשיכה לעסוק בעניינים שלה, ולא ממהרת בשמחה אל הוריה. אדם שומר מרחק מהילדות המוקדמת. הוא מעדיף לא להיות בשום מערכת יחסים בכלל ואינו סובל מגע מישוש. אם אמא לוקחת ילד כזה בזרועותיה, אז הוא מנסה להתרחק, ובכך להפגין הכחשה של כל רגשות כלפיה.

אצל מבוגרים יש רצון להתרחק מהנושאים הפונים אליהם, הימנעות מאהבה. התנהגות זו מובילה לדיכאון ובדידות. מערכות היחסים שלהם עם המין השני בדרך כלל חסרות אינטימיות עמוקה וקשר רגשי חזק. הם לא מתחברים בכל נפשם לבן זוג, לא מתגעגעים אליו. הם עלולים לא להתקשר או לענות לשיחות במשך זמן רב, ואז להתנהג כאילו כלום לא קרה. הם לא ממהרים לקשור את הקשר, והם רואים במפגש עם אדם אהוב תופעה זמנית.

אנשים כאלה נמנעים מרגשות עדינים ומשיחות מלב אל לב. הם לא תומכים בניסיונות לדבר על רגשות האהבה של בן זוג. הם מגנים על עצמם מפני הרגשות של הנפש התאומה. הם יכולים ליהנות עם בן לוויה שלהם בלי מריבות ושערוריות, אבל במקביל לחפש הרפתקאות בצד ואהבה חדשה במקביל. נושא מחליף שותף לעתים קרובות. חוסר היציבות שלו גורם לעתים קרובות לטראומה פסיכולוגית לאחרים.

לגבר בדרך כלל אין חובות כלפי בן לוויה. גבירותיי מדברות על בני זוגן כגיבורים של לא הרומן שלהם.כאשר מתקרבים בזוגיות, לעתים קרובות מתעורר פחד, והאדם סגור רגשית. הכלה שנמלטה היא דוגמה מצוינת לביטוי של חיבה חרדה-נמנעת. לאישה יש ביטוי של אימה מול החיים החדשים המתקרבים. היא מפחדת ממעמדה החדש ומהלא נודע. מצד אחד אדם שואף לקרבה, מצד שני הוא חושש מדחייה.

על ידי דיכוי הרגשות שלהם, אנשים עם סוג ההתקשרות הנמנע מראים לעתים קרובות תוקפנות. לפעמים עצמאות מודגשת ואפילו יהירות מסתירה ספק עצמי, הערכה עצמית נמוכה.

אדם עם סוג נמנע של התקשרות אינו מנסה להעביר את רגשותיו לאדם אחר, אלא מדכא כל רגשות בעצמו, ממזער אותם. אבל אי נוחות פנימית מעוררת את הופעתה של עוינות כלפי בן זוג. הוא מתחיל לדחוף את האדם הזה ממנו.

יחסים אינטימיים מלווים בעמדה מתגוננת ובניתוק. מערכות היחסים הארוכות ביותר מתפתחות עם נציגים של סוג של התקשרות חרדה, כשהם מנסים לשמור עליהם בכל דרך, סולחים על הכל. צמרמורת בזוגיות לא מפחידה אדם חרד, שהולך להתקרבות גם כשנציג מהסוג הנמנע מתחיל להיחנק בזוגיות ובורח. מרחק זמני מסתיים עם חידוש התקשורת.

היכולת לדכא את רגשותיהם מאפשרת לאנשים עם התקשרות נמנעת להגיע להצלחה רבה בתחום העבודה. הם אינם זקוקים לאישור, אינם צוברים טינה, אינם חשים פחד מאירוע מסוכן, בעלי נחישות וביטחון ביכולותיהם. אנשים כאלה מסוגלים להישאר נבונים במצבים קשים מבלי להמחיז אירועים. לרוב, הרעיונות והתוכניות שלהם מיושמים במלואם. אבל זה לא אומר שכל האנשים עם סוג זה של התקשרות מצליחים ועשירים.

מדענים אמריקאים סבורים שסוג ההתקשרות אינו משתנה במהלך חייו של אדם. נצפית היציבות של מודל היחסים שנקבע בילדות. סוג ההתקשרות שנוצר הופך לחלק בלתי נפרד מהאישיות. מה אנשים עם סגנון נמנע של קשר רגשי צריכים לעשות? הם מסתתרים מהרגשות והרגשות שלהם, ולכן הם לא יודעים איך להתמודד עם כאב הנשמה.

תיקון התקשרות של אישיות בוגרת טומן בחובו קשיים גדולים. אדם יזדקק למשאבים ותמיכה פנימיים מסוימים. יש לדמיין עיניים אוהבות. אתה צריך לזכור את המראה של סבתא, סבא, דודה, דוד, אחיך או אחותך המעריצים.

השלב הבא הוא ללמוד לסמוך על עצמך. לשם כך כדאי לנתח את החוזקות, היכולות והכישורים שלכם. בניית ביטחון עצמי מאפשרת לאדם להתרחק מהסוג הרגשי של ההתקשרות ולהגיע לבניית מערכות יחסים יציבות ובטוחות עם אנשים. רק מאמצים פנימיים מדהימים יעזרו לתקן את המצב על ידי שינוי דרך ההתקשרות הרגילה.

הרגע החשוב ביותר בתיקון סוג ההתקשרות הוא לשנות את עצם הגישה למערכות יחסים. הפיכתה של התקשרות מעוותת לסוג בטוח מתאפשרת באמצעות טיפול קצר מועד ממוקד רגשות, שהוא שילוב של שיטות שונות עם טיפול בגשטלט.