אגם ורוד בקרים: מאפיינים ומיקום

על שטחו של חצי האי קרץ', בין קרץ' לפאודוסיה, שוכן אגם קויאשסקויה, הידוע יותר בשם הוורד. שמועות על זה התפשטו במהירות ברחבי הארץ - מאמינים שהוא כל כך בהיר ורווי בצבע, שניתן לראות אותו בבירור אפילו ממטוס. בואו ננסה להבין אם זה כך.

בין המראות של קרים, אתה יכול למצוא הרבה תופעות טבע ייחודיות שלא ניתן למצוא בחלקים אחרים של הפלנטה שלנו. ללא ספק, אחד המקומות הללו היה אגם קויאשסקויה, המכונה בפי העם ורוד. תיירים מכל העולם באים לראות את יופיו - זה לא מפתיע, אחרי הכל, האזור מאוד ציורי, למלח ולבוץ של האגם יש סגולות מרפא מובהקות, חוץ מזה, עלות הביקור באזור הבילוי היא מאוד דמוקרטית.

בשנים קודמות נמצא הר געש גדול בוץ באתר האגם המודרני, מעליו היו מי הים האדום. במשך אלפי שנים יצרו הגלישה שפיכה חולית בים - רצועת אדמה קטנה באורך 3 ק"מ וברוחבה של כ-100 מ', שהפכה מפרץ קטן לאגם עצמאי לחלוטין עם מים מלוחים.

אצה מיקרוסקופית בשם Dunaliella salina צומחת ומתרבה בה באופן פעיל. - זה שונה בכך שהוא מייצר פיגמנט מיוחד בכמות עצומה, שמרכיבי הצביעה שלהם נותנים למים את הגוון הוורוד הייחודי הזה. המים מאוד מלוחים - ריכוז המלח מגיע ל-35 ppm - כלומר 1 ליטר מים מכיל 35 גרם מלח.

בימי קדם, אנשים חיו ליד האגם, כפי שמעידים נתונים של חפירות ארכיאולוגיות. אז בתחילת המאה הקודמת, ליד הר אופוק, התגלו חורבות האתר העתיק של צ'ימריק, שנבנה ככל הנראה במאה ה-5. לִפנֵי הַסְפִירָה נ.ס. במשך תקופה ארוכה היא הייתה בירת המדינה הקימרית, ולימים הפכה למעוז העיקרי של ממלכת הבוספורוס ובמשך שנים רבות הגנה על גבולות המדינה מפני פשיטות הסקיתים.

בשנות ה-90. של המאה הקודמת התגלתה כאן אסטלה מרופדת ברונות עתיקות, כעת היא נשמרת במוזיאון טאוריד בסימפרופול. אתר ארכיאולוגי ייחודי זה מתוארך למאה ה-6. נ. ה, באותה תקופה הגותים, שסגדו לאודין, רק החלו לאכלס את שטח קרים. היסטוריונים מעריכים שזה היה מקום המקדש העיקרי שלהם.

ברור כי אגם יוצא דופן בקרים תמיד מילא עתיקות במשמעות קדושה, שמימיו, הצבועים בגוון יוצא דופן, הכילו. עם זאת, גבישי המלח עצמם היו בעלי ערך לא פחות. במשך מאות שנים, הם היו התבלין היחיד שידוע לאנשים, ולכן הם היו די יקרים. והמלח של אגם קויאשקוי, שהיה לו גם סגולות רפואיות, לא יסולא בפז, ולכן הוא סופק ישירות לחצר הקיסרות הרוסית.

בשנת 1998 נכללו המאגר והאדמות הסמוכות בשטח כולל של 1592 דונם בשמורת הטבע אופוקסקי, הכוללת את הערבה, וכן אזורי חוף וחלקם ימיים. רבים מהצמחים הייחודיים ביותר גדלים בשטח האנדרטה הטבעית, וכ-20 מהם כלולים כעת בספר האדום. גם כ-60 מיני ציפורים ויותר מ-30 בעלי חיים נדירים מוגנים על ידי המדינה.

אגם קויאשסקויה ממש זרוע באיי אבן קטנים, שעליהם גבישי מלח יוצרים דוגמאות ופסלים מורכבים, הם מרצדים בשמש ומשתקפים במים, מה שהופך את התמונה למהפנטת באמת. הזמן הטוב ביותר לבקר בו הוא המחצית השנייה של האביב. - בזמן הזה המים מקבלים את הגוון הייחודי שלהם, עם בוא חום הקיץ הם מתאדים וחופי האגם הוורוד מכוסים בגבול צהוב.

המקום נראה ממש מרשים בשקיעה. קרני השמש השוקעת ארגמן מאירות את פני המים בצבעי ארגמן, מה שמקנה לו מראה פנטסטי והרבה סוריאליסטי - השעון הזה אידיאלי לצילום תמונות מזכרת יפהפיות.

בנוסף לאגם עצמו, סביבתו מעוררת עניין רב: לא הרחק מהחוף ניתן לראות סלעי שייט, המזכירים במראה קווי המתאר של ספינות, ו-16 ק"מ מהחוף בתחתית שוכנת ספינה אמיתית, שטבעה בימי קדם ונחה שם מתחת לשבר של סלע.

האדמה היבשה ליד האגם בקיץ היא מדבר חרוך, אבל באביב היא מלאה בעשרות ואף מאות פרחים בצבעים יוצאי דופן - סביר להניח שהתמונה הזו לא תשאיר אף אחד אדיש.

מאות ואפילו אלפי תיירים מגיעים מדי שנה לאגם קויאשסקויה במאמץ ליהנות מהצבע הוורוד שלו. זה לא מפתיע, כי הצילומים המוצגים במגזינים ובאינטרנט באמת מרשימים - אגם פלמינגו, איסתמוס ירוק בהיר וים טורקיז.

יש עוד צילומים מרשימים לא פחות: עצי סחף מכוערים של עצים שגדלים עליהם גידולים מלוחים, כמו פטריות ענקיות, מבצבצים מהמים בצבע ארגמן חיוור. וכמובן, הידיים שגרפו חופן מלח ורוד. איך לא לרדת מהקרקע ולהגיע למקום שמימי שכזה?

עם זאת, רוב התיירים יוצאים מאוכזבים - האגם מתגלה למעשה אפור, המלח שהתייבש לאורך קו החוף הוא בצבע חום מלוכלך, ואין גידולי מלח על העצים, והעצים והשיחים צומחים. הנה רחוקים מהתמונות. גם הריח לא נעים: במקום ריח הסיגליות, תיירים שואפים ריח של כרוב רקוב מעורבב במשחה גופריתית.

בוא נראה אם ​​אגם הקויאש הזה יהפוך אי פעם לוורוד? בְּלִי סָפֵק! אולי הם נותנים לתמונות קצת עסיסיות, אבל לא בצורה כזו שיעבירו את התרחיץ הזה כמו ורד בהיר, ויש כאן גם מלח אדמדם.

האצה Dunaliella salina מתפתחת בתחתית המאגר בשל מקורה הוולקני. במהלך פריחה פעילה, המתרחשת לעשור האחרון של אפריל – המחצית הראשונה של מאי, מתחיל להיווצר פיגמנט צביעה שצובע את המים והמלח. הצמח הזה הוא שמפיץ סביבו ניחוח פרחוני נעים.

סרטני ארטמיה חיים במושבות ותורמים לשיפור הגוון של המאגר. כשלעצמם, הם לא יכולים לצבוע את המים בצורה משמעותית, אבל הם מתמודדים עם תפקיד התוסף בצורה מושלמת, ומעניקים למים את הגוון הרצוי בזמן הכי חריג, למשל, בסוף הקיץ.

אגם קויאשסקויה ממוקם, כאמור, בחצי האי קרץ'. עם זאת, הוותיקים מציינים כי זהו מקום שכוח אל, ודי קשה למצוא טריטוריה הממוקמת בצורה לא מוצלחת יותר בקרים. אם תסתכלו על המפה, תבחינו שהכפר הקרוב לשמורה נקרא Maryevka, בוריסובקה ו-Yakovenkovo ​​ממוקמים קצת יותר רחוק, אבל שמותיהם יגידו מעט לתיירים. עדיין עדיף להשתמש במרייבקה כנקודת התייחסות, מכיוון שהמחסום של השמורה ממוקם בדיוק בצדו.

מתחנת האוטובוסים בעיר קרץ' תוכלו להגיע ליעד במיניבוס מס' 78, הדרך תארך כשעה וחצי. קחו בחשבון שיש רק 3 טיסות ביום לכיוון השמורה - הראשונה יוצאת בערך ב-5 בבוקר, השנייה ב-13:00 והאחרונה - בערך ב-17:00, כשאין טעם ללכת לאגם הוורוד.

עדיף לבחור טיסה מוקדמת... הכי טוב לרדת מהאוטובוס ב-Yakovenkovo ​​ולאורך קו החוף עוברים בשמורה. העובדה היא שהמיניבוס לא נע לאורך הכביש הראשי. אפשר לרדת גם במרייבקה - אבל זו עצירה מאוחרת יותר. ניתן לנסוע ברכב, אך רק לשטח המרחב המוגן.

עדיף להזמין טיול מאורגן, במיוחד שאף אחד לא יאפשר לכם לנסוע בשטח המוגן ללא ליווי. אם תרצו, תוכלו להזמין אוטובוס, כל מה שצריך זה רישיון נהיגה וניסיון נהיגה לאורך שלוש שנים. טיול כזה יעלה 2-2.5 אלף רובל, עבור חברה קטנה של 4-5 אנשים זו החלטה די סבירה.

אז בואו נעבור לשאלה המרכזית – מתי הזמן הטוב ביותר ללכת לאגם הוורוד. אם אתה רוצה ליהנות מהגוון יוצא הדופן שלו, אז עדיף לעשות טיול מאמצע אפריל עד תחילת יוני, בתקופה זו האצות פורחות. אגב, פרחי האביב הראשונים פורחים בתקופה זו, לכן, לא הרחק מהשמורה בגן הבוטני של ניקיצקי, מתקיימים כל הזמן פסטיבלים רצופים של צבעונים, אירוסים וכמובן לילך. חובבי פרחים יפים נוסעים מכל חלקי קרים לשמורת הטבע אופוקסקי כדי לצלם את הצבעוני שרנק המפורסם - וברגע זה אגם קויאשסקויה כבר ורוד.

והזמן הכי לא מתאים לבקר בו הוא אמצע הקיץ. העובדה היא שהאגם ​​עצמו די רדוד, בעומק של כמטר אחד, כך שעד יולי הוא מתייבש לחלוטין תחת קרני השמש החמות, ורוחות חזקות מתחילות להפיץ גבישי מלח על השטחים הסמוכים. לכן טיולים אינם מבוצעים בקיץ, ומתחדשים רק בספטמבר, כאשר התחממות האוויר מתקרבת לפרמטרים הנוחים לאדם.

עם זאת, צבע ורדרד בתקופה זו כבר לא נמצא, והמבקרים יצטרכו רק להתפעל מהשמורה, כמו גם מהיישוב הקימרי ומהסלעים הדומים לספינות. בחורף, במיוחד בפברואר, כמו במרץ, גם האגם אינו מייצג שום ערך תיירותי.

אגם קויאשסקויה מוערך לא רק בגלל היופי שלו, אלא גם בגלל התכונות המועילות של המים שלו. בשל הריכוז המוגבר של מלח ים ובשילוב עם משקעים בוציים בתחתית, נוצר כאן בוץ טיפולי, אשר בהרכבו הכימי קרוב לתוצרים של אתר הנופש הבלנולוגי המפורסם סאקי.

לאנזים בטא-קרוטן הכלול במים תכונות נוגדות חמצון חזקות, משתתף בתהליכים החיסוניים של הגוף וגם ממריץ מנגנוני הסתגלות.

בזכות פעולתם של נוגדי חמצון, שומנים מתפרקים ומנטרלים רדיקלים חופשיים מסוכנים, מה שמפחית משמעותית את הסיכון לפתולוגיות נוירולוגיות וקרדיווסקולריות, לרבות כמו מצבי מחסור, טרשת עורקים ומחלות עורקים כליליים.

אם אתה מתכוון לבקר באגם פינק, אז אתה צריך להתכונן לטיול כזה. העיקר לנעול נעליים נוחות, שכן תצטרכו ללכת מרחק של כ-6 ק"מ על פני שטח השמורה. הקפידו להביא איתכם כובעים - השמש הקופחת הלוהטת והיעדר הצל מובילים לרוב למכת שמש, ותוכלו להשיג זאת תוך חצי שעה בלבד.

אם אתם חולמים לרוץ לאורך קרקעית האגם ולצלם תמונות יפות, הקפידו לרכוש נעלי חוף מגומי או נעלי בית מיוחדות להגנה מפני קיפודי ים. גם צפחים רגילים הם בסדר, אבל חשוב שישתלבו היטב על כף הרגל: אם תכנסו לאזור בוצי, תמשכו את הרגל החוצה, אבל הנעליים שלכם עלולות להישאר בביצה.

בהתחשב בכך שהדרך תארך די הרבה זמן, אל תשכחו להביא עמכם חטיף.

מטיילים טוענים שהצילומים היפים ביותר מצלמים בשקיעה. לכן כדאי להגיע לאגם בסביבות הצהריים: לטייל, להתפעל מהצל של המאגר, ואז ללכת לחוף, לראות את המראות שמסביב, את הכף, ולחזור לאגם קרוב יותר לשקיעה.

ראה להלן סקירת וידאו של האגם הוורוד.