קנאה פתולוגית: מה זה, מהן הסיבות וכיצד להיפטר ממנה?
קנאה פתולוגית חורגת מעבר לפסיכולוגיה כללית והיא נושא למחקר של פסיכיאטרים קליניים ומשפטיים. והכל בגלל שזהו מצב כואב מאוד, שמסוכן הן לקנאי עצמו והן לסובבים אותו. אם לא נעשה דבר, אז הוא מסוגל להרוס אישיות, לשבור חיים, לגרום לטרגדיה, שתדווח במשורה בכרוניקה פלילית. במאמר זה נבחן כיצד ומדוע מתפתחת קנאה פרנואידית, כיצד לזהות ולהתגבר עליה.
מה זה?
האנשים מאמינים שאם הוא מקנא, אז הוא אוהב. אבל במקרה של קנאה חולנית, זה לא המצב. אדם מקנא כל הזמן, ללא כל סיבה או סיבה, שכל ישר וטיעונים סבירים זרים לו. בקנאתו הוא מייסר את עצמו ומביא אחרים לנקודת קיצון, הופך לחשוד, תוקפני, בלתי נשלט.
האם זו מחלה? כמובן שמדובר במצב פתולוגי של הנפש, שחלק מהמומחים בתחום הפסיכיאטריה המשפטית והקלינית מתייחסים אליו כהפרעות הזיה. כמעט תמיד הדליריום הזה מלווה בהפרעות פרנואידיות - אדם קנאי לא רק חושד בנפש תאומה בבגידה, אלא גם בטוח שלמזון ומשקה שלו מוסיפים תרופות שמפחיתות עוצמה, רוצים להרעיל אותו, להרוג אותו. חלקם אפילו מאמינים שבן הזוג בוגד בלילה, בזמן השינה.
באופן רשמי, קנאה חולנית מתייחסת לאשליות של רדיפה. לעתים קרובות זהו הסימן הראשוני לסכיזופרניה או מלווה בפסיכוזה.
קנאה רגילה נחשבת לתגובה פסיכוטית, שהטבע יצר כדי לשמר את האוכלוסייה. במילים אחרות, האדם הקנאי מנסה למנוע העברת גנים ליריב.קנאה פתולוגית חורגת מעבר למנגנון הזה; היא מתפתחת על פי החוקים הכואבים שלה.
בפסיכיאטריה ובפסיכולוגיה, קנאה פתולוגית נחקרה כבר זמן רב. קנאים המעלים את רגשותיהם וחשדותיהם לדרגת פרנויה נמצאים בכל העמים, המחלה אינה תלויה בגזע, גיל, מעמד חברתי ורמת הכנסה, במגדר. לעתים קרובות, ההפרה מלווה בהתמכרות לאלכוהול או לסמים, אבל זה בכלל לא תנאי מוקדם.
הצורה הפתולוגית של הקנאה מתרחשת בממוצע ב-2% מהאוכלוסייה. אלו רק מקרים מאובחנים, וכמה אנשים קנאים אף פעם לא מגיעים לפסיכיאטר, מחשיבים את התנהגותם כנורמלית! הסטטיסטיקה מאכזבת: 34% מהגברים שהרגו את נשותיהם ציינו את הבגידה במחצית השנייה שלהם כסיבה למעשה. עובדות הבגידה, על פי חקירות, אושרו רק ב-30% מהמקרים הללו, כלומר רוב הנשים מתו בגלל הבגידה שהמציא בן זוגן. בקרב נשים שהרגו את בעליהן, רק 15% מהפושעים התייחסו לבגידה. עובדות בגידת גברים במקרים אלה אושרו באופן זהה - 32%.
בפסיכיאטריה משפטית, אם נמצאה הפרעה כזו באדם, אם הוכח שקנאה כזו מסוכנת לזולת, יש לקנאי הזכות לעבור טיפול פסיכיאטרי כפוי.
הקנאים הפתולוגיים המפורסמים ביותר הם כחול הזקן ואותלו. המחלה עצמה נקראת "תסמונת אותלו" בחלק מהמדריכים הפסיכיאטריים.
גורם ל
הסיבות שבגללן התפתח מצב הקנאה הבלתי רציונלית ראויות לתשומת לב מיוחדת, כי הן לא מופיעות סתם כך, לא באופן ספונטני. התנאים המוקדמים להפרעה נפשית פרנואידית הזויה מתעוררים הרבה לפני הביטוי הראשון, והכרת גורמי הסיכון תסייע להימנע מטעויות עוד לפני סיום נישואים רשמיים או בני הזוג מחליטים לחיות יחד תחת קורת גג אחת. אם אתה מסתכל על בן הזוג שלך מקרוב, אז ניתן להבחין בתנאים המוקדמים מראש.
לרוב, אנשים קנאים פתולוגיים הם אנשים עם הערכה עצמית נמוכה ביותר. אם אדם מפחד להיות לבד, גם זו "קריאה" מדאיגה. האדם הקנאי לעתיד, גם בתקופת זר הממתקים, שואל ומבהיר כל הזמן מה בן הזוג מרגיש כלפיו, מכיוון שהוא מטיל ספק בכנות הרגשות. לגברים ולנשים עם תפקודים מיניים מופחתים (זה כולל גם אי פוריות מוחלטת) יש סיכוי גבוה מאוד להפוך לקנאים פרנואידים בעתיד.
סיבות אחרות ניתן לתאר כך:
- נוכחות של טראומה פסיכולוגית קשה בעבר הקשורה בבגידה ובגידה (אנחנו מדברים על פרידה עקב בגידה אמיתית של בן זוג, שלאחריה היה קשה לאדם להחלים, הוא נזקק לתרופות ולעזרה פסיכיאטרית);
- נוכחות של פציעות מוח, שלאחריהן התפתחו הפרות של תפקודיה (אפילפסיה), כמו גם הפרעות נפשיות פוסט טראומטיות ומולדות: סכיזופרניה פרנואידית, דיכאון;
- חווית ילדות שלילית (נטושה על ידי ההורים, גידול אצל סבתות או בבית יתומים וכו');
- אלכוהוליזם, שכרות, גם אם היו בעבר, אך נרפאו, והיום אדם אינו שותה אלכוהול;
- הפרעות כלי דם במוח;
- הפרעות הורמונליות;
- הפרעות בתפקוד המיני (קריג'יד, אימפוטנציה);
- תחילת גיל המעבר אצל נשים.
אדם קנאי לעתיד בדרך כלל אינו בטוח בכוחותיו וביכולותיו, זה חל על כל תחומי החיים.
תסמינים
אם, בקנאה רגילה, נורמלית בדרך כלל, חשדות ורגשות אצל אחד מבני הזוג מתחילים בנוכחות ראיות ישירות או עקיפות מסוימות, כלומר עובדות, אז בקנאה לא רציונלית, אדם אינו זקוק לסיבות.הוא עצמו ממציא לעצמו אירועים, עובדות, יריבים או יריבים, "מטפח" את הסבל שלו, וכל הניסיונות של בן זוג להסביר שאין לזה שום קשר למציאות נתפסים אך ורק כשקר.
גם בקבלת ראיות משכנעות לנאמנות של בן זוג או בן זוג, הקנאי הפתולוגי לא נרגע, הוא באמת ובתמים לא מאמין באמינותם, הוא מאמין שמי שמספק נתונים כאלה נמצאים בקנוניה עם בן זוגו הבוגד.
סימנים להפרעה נפשית כזו מתבטאים לרוב לאחר גיל 28 שנים. לפי תצפיות של פסיכיאטרים, ישנם גילאים שהם הכי "מסוכנים" מבחינת התפתחות התסמינים - 30, 35, 37, 42, 48, 50 שנים ומעלה. קשישים (לאחר 65–70 שנים) קנאים אפילו יותר מהצעירים, במיוחד לנשים שנמצאות במצב של גיל המעבר.
אדם קנאי בכל גיל מאופיין בדומיננטיות של האישיות על פני הציבור. אכפת לו רק מרגשותיו, אירועים רבים בחיי המשפחה (הצלחת ילדים, בעיות של הורים) חולפים על פניו, הוא לא מתעמק בהם. אבל הוא יכול לדבר שעות על הסבל שלו על בן הזוג ההליכה לכאורה ועל מעשיו ועיצוביו הערמומיים לכאורה.
בין נשים
במין ההוגן, לרוב מצב של קנאה פרנואידית הזויה מתפתח על רקע דיכאון לאחר לידה או על רקע תחילת גיל המעבר. ייתכן שתתפתח הפרעה חמורה על רקע אי פוריות או שינויים חיצוניים מסוימים שלא ניתן לתקן (השמנה, פגמים קוסמטיים בפנים ובגוף לאחר פציעות, תאונות, כוויות, רכישת נכות). אבל תרחישים אחרים אפשריים גם: המחלה תמיד הייתה, מאז הילדות, היא רק באה לידי ביטוי מאוחר יותר.
נשים עם קנאה חולנית הן כמו מרגלי על. הם יכולים לעקוב ללא לאות אחר בן הזוג, לבדוק לאן ועם מי הוא הלך, אילו הודעות ומכתבים יש בטלפון או בדואר של הבעל, שהתקשר אליו. חלקם מתקינים תוכנות למעקב אחר בן זוג, הם עלולים אפילו להתקין מצלמות מעקב וידאו נסתרות במכוניתו ובדירתו. שליטה מלאה. גבר לא יכול לצעוד צעד אחד ללא ידיעת אשתו.
נשים במצב של קנאה פרנואידית זורקות פעמים רבות התקפי זעם ושערוריות בדמעות והאשמות, הן מסרבות לזוגיות מינית במשך זמן רב, זרם ההאשמות על ראשו של הבעל נשפך כמעט ללא הרף. נשים מסוגלות לאיומים, סחיטה, מניפולציות על ילדים.
אצל גברים
אצל נציגי המין החזק, מצב הקנאה הפתולוגי מתפתח בדרך כלל על רקע מגוון רחב של סיבות, ביניהן לא המקום האחרון ניתן להערכה עצמית נמוכה, כישלונות בחיים והפרעות בתפקוד המיני. רוב האנשים הקנאים לא רוצים לעקוב ולרגל אחר בן הזוג שלהם, אם כי יש כמה "דגימות" שאינן מזלזלות בשום אמצעי. ביטוי אופייני הוא התפרצויות של תוקפנות חסרת מוטיבציה. גבר מתחיל לצרוח, להישבר, לפתוח את ידיו ללא סיבה נראית לעין, באופן ספונטני ופתאום.
בעל-אותלו מפסיק להפגין רגשות עדינים לאשתו, הוא הולך לישון בנפרד, נמנע מאינטימיות מינית, מחיזורים, מתחמק מחיבוקים ונשיקות, מרבה לנזוף באשתו. הוא מבקש לבסס שליטה על המעגל החברתי של אשתו: הוא מתעקש שלא תתקשר עם חבריה, עמיתיה, ותחזור הביתה מהעבודה בזמן (עד דקה).
לעתים קרובות גברים הופכים לרודנים: הם יכולים לעסוק בתקיפה, להגביל את חירותה של אשתו על ידי נעילתה בדירה ולקחת את הטלפון. לעתים קרובות גברים כאלה דורשים דוחות כספיים מפורטים מבן הזוג שלהם עבור כל אגורה שהיא מוציאה. הם יכולים לסחוט ילדים ואף לאיים להרוג אותה ואת אהובה לכאורה.
זכרו שברגע שהיא באה לידי ביטוי, הקנאה הפתולוגית תבוא לידי ביטוי שוב, ב-100% מהמקרים היא נוטה לחזור ולהתקדם, ובקצב די מהיר.
צורות ושלבים
כמו כל מחלת נפש אחרת, לקנאה ללא סיבה יש שלבים וצורות ביטוי משלה. פסיכיאטרים מבחינים בשלושה שלבים.
- הראשון, הוא הכי לא בולט, נסתר. אצלה הקנאי עדיין מפתח רק רעיונות הזויים, בשלב זה עוד אפשר לשכנע אותו בוויכוחים, אם כי לא לאורך זמן.
- שנית: אובססיות מופיעות, הטיעונים כבר לא נתפסים. מופיע רצון לשלוט בבן זוג, אך הוא עדיין גורם לבושה ומבוכה, בהדרגה הקנאי מאבד שליטה על רצונותיו.
- שלישית: אדם בטוח לחלוטין שבן זוג בוגד בו. תוקפנות מופיעה, האדם הופך למסוכן.
צורות המחלה מסווגות לפי מידת ואופי הביטוי של התסמינים.
- שִׁגָעוֹנִי - אי אפשר לשכנע אדם קנאי, הוא מאמין בתוקף בבגידה של בן זוג, הוא אגרסיבי ולא מספק. צורה זו היא שהופכת לרוב לסיבה לרצח של בן זוג.
- דכאוני - אדם קנאי נסוג לתוך עצמו, נמנע מתקשורת עם בן זוגו, מנסה לבודד את עצמו מבן זוגו בכל מחיר.
- ספּוֹנטָנִי - אדם "מתפוצץ" מכל מילה או מעשה רשלני של בן זוג, התקפי הקנאה נסוגים בפתאומיות כפי שהתחילו.
- כּוֹהָלִי - התקפי קנאה מתרחשים רק במצב של שיכרון אלכוהול. יחד עם זאת, אדם מתחיל בהדרגה ליטול אלכוהול בכוונה כדי שוב "לסבול" ולענות בן/בת זוג, כיוון שהוא מרגיש צורך ברגשות אלו.
- פרנואיד - הצורה מתוחכמת ומאוד ערמומית. אדם סובל מפרנויה על בגידה של בן/בת זוג, הוא טומן "מלכודות" מתוחכמות ומתאים מצבים שבהם החצי השני חייב "לנקב", מארגן מעקבים.
כל אחת מהצורות והשלבים מסוכנת בדרכה.
למה זה מסוכן?
קנאה לא הגיונית מסוכנת גם למי שמקנא וגם למי שמקנא. שניהם נמצאים בסיכון שווה להפוך ללקוח של מרפאה פסיכיאטרית. סכנות אחרות כוללות:
- הסיכון להתאבדות על ידי אחד מבני הזוג;
- הכאה והשבתה של אחד השותפים;
- רֶצַח;
- טראומה פסיכולוגית לילדים הגדלים במשפחה הזו.
יַחַס
אי אפשר להתמודד עם קנאה כזו לבד, דרך שיחה חסויה. זוהי מחלה וחייבת להיות מטופלת על ידי פסיכיאטר מוסמך. לאחר איסוף אנמנזה ומערכת בדיקות, המומחה יקבע את סוג וחומרת ההפרעה ויסייע בריפויה באמצעות תרופות, טיפול בהיפנוזה, NLP, העיקר שהקנאי יסכים לטיפול. התרגול מראה שלגרום לקנאי ללכת לראות רופא זו משימה כמעט בלתי אפשרית.
אם אדם מסרב לטפל בהפרעה, אך הוא מסוכן, בן הזוג יכול לפנות לפסיכיאטר לבדו, אך סוגיית טיפול החובה ברוסיה די קשה לפתור בצורה בירוקרטית.
האם יש מוצא? כמובן שיש. בן הזוג הנפגע יכול להישאר קרוב ויחד עם זאת להתנהג בצורה מאומתת: להימנע ממצבים שמרגיזים את הקנאי, לא לאחר הביתה. פסיכולוגים ממליצים לא לשקר ולא להמציא תירוצים, זה רק יחמיר את הקונפליקט.
אם התנהגותו של אדם קנאי הופכת לתוקפנית, עליך לסיים את הקשר בהקדם האפשרי, להגביל את כל המגעים, להודיע לשוטר המחוז על הסכנה המאיימת עליך.
למידע על איך להיפטר מקנאה ואיך לשמח את הזוגיות שלכם, ראו את הסרטון הבא.