איך מתמודדים עם דחיינות?

המונח דחיינות בא מהלטינית crastinus (הכוונה למחר) ו-pro (שפירושו החלקיק "על"). הגרסה השנייה של הופעתה של מילה זו מרמזת שהיא מגיעה מהשפה האנגלית דחיינות, שפירושה "דחיה", או "עיכוב".

לפני שנלחם בסחבת, בואו נבין באיזה מחלה מדובר והאם אפשר להתמודד איתה. זכור את שנות הסטודנטים, כאשר רבים מאיתנו, במקום להתחיל מראש להכין עבודת גמר או עבודה, רצנו לדיסקוטק או לדייט, ועזבנו הכל לאחר מכן. זו אולי הדוגמה הברורה והמובנת ביותר לדחיינות. למרות שבחיים בוגרים יותר, לא כל כך קל להבחין בהופעת המחלה. ויש כמה סוגים של מחלה ערמומית זו.

• אקדמי - זה שבו דוחים ללמוד ולהכין שיעורי בית, לכתוב עבודת קדנציה ודיפלומה להמשך.
• נוירוטי - כאשר, בשל פחד וחוסר רצון לקחת אחריות, אנו נמנעים מלקבל החלטות כלשהן בחיים. אולי הבחור לא רוצה ללכת למשרד הרישום, לא בגלל שהוא לא אוהב את הילדה, אלא בגלל שהוא מתמהמה.
• התנהגותי - נראה לנו שכדי לעשות את כל מטלות הבית ומטלות הבית, כמו גם דברים אחרים שדורשים את המאמצים היומיומיים שלנו, בפעם הבאה בהחלט נצליח יותר מהיום.
• עובד - אנחנו נמשכים עד הסוף עם עסק קשה, קפדני או פשוט לא נעים עבורנו.
• מורכב - חיבור כל המינים לעיל או חלק מהם יחד.

לפעמים אנחנו פשוט לא שמים לב איך אנחנו דוחים דברים חשובים, כי אנחנו כל הזמן מוצאים להם תחליפים. אנחנו באים עם הרבה סיבות ומעשים כדי לא לשבת על משהו חשוב או קשה לביצוע... ובתמורה אנחנו לוקחים גם עבודה אחרת וגם דברים קטנים אחרים בחיים. שלוש פעמים בשעה אנחנו מוזגים קפה, כל עשר דקות אנחנו רצים למשרד הבא, משפצים את כל העפרונות במשרד, מנגבים את האבק גם איפה שאין, ובערב, הולכים לישון, אנחנו מבינים שיש לנו לא עשינו את מה שתכננו, וזה כל כך מבוקש וכמעט נוסה.

והכל יהיה בסדר, כי עדיין יהיה מחר, מחרתיים וכו'. אבל שוב אנחנו מוצאים הרבה תירוצים לא להתחיל את הדוח השנתי, למשל. אבל אז מתחילות הבעיות. ראשית, במוקדם או במאוחר, העבודה עדיין תצטרך להיעשות, והזמן יהיה קצר, ונבצע אותה כבר במצב חירום, שככלל כרוך בטעויות, ומה שגרוע מכך - לחץ ואפילו דִכָּאוֹן. אנחנו מתחילים להטיל דופי בעצמנו שלא בזבזנו את הזמן הזה מוקדם יותר, גם עמיתים והנהלה לא מרוצים מהמעשים שלנו.

וכהתחלה, כדאי להבין את הגורמים למחלה שלך. יכול להיות שיש כמה מהם, קל להיפטר מחלק, והרבה יותר קשה להיפטר מאחרים:

• אתה אדם בטל וחסר אחריות בחיים;
• אתה מרגיש שעל ידי קביעת מסגרת זמן עבורך, מנהיגות מגבילה את החופש האישי שלך;
• אתה חושש שלא תוכל לבצע את המשימה שהוטלה עליך;
• אתה "אבוד" בזמן ולא מבין שחולפות דקות, שעות וימים, נראה לך שהם אינסופיים;
• אתה לא צריך משכורת, אין מוטיבציה כלכלית;
• אתה מאמין שמחר תהיה טוב יותר מאתמול;
• כבר נכשלת בתחום הזה, ונראה לך שזה תמיד יהיה כך.

אם אחד מהכתובים לעיל עליך ועל המתרחש לא מתאים לך, זה הזמן להתחיל במאבק. אתה צריך להודות בפני עצמך שאתה חולה. לכו למראה ותגידו לעצמכם בכנות ובכנות שאתם לא רק מקסימים ומושכים, אלא גם מתמהמים. ואז המשך לפתרון הבעיה שלב אחר שלב.

• רשום את סדרי העדיפויות שלך. בבוקר ערכו רשימה של הדברים שתכננתם. סמן את החשוב והקשה ביותר, ותתחיל מזה, השאר את השאר ל"קינוח". בצהריים אוכלים קודם את המנה העיקרית ורק אחר כך את הקינוח. אז תנו למשימות הקטנות להישאר ל"מתוקים".
• לְתַכְנֵן. תן לעצמך מסגרת ברורה מה עליך לעשות ומתי. רשמו את התוכנית על נייר ותלו אותה לפניכם. בצע את זה כהוראות.
• אל תפחד מכישלון. אל תתייאש אם משהו לא הסתדר מיד. הרבה יותר קל לעשות מחדש, להשלים, לתקן מאשר להתחיל מאפס. תיקון אינו פרויקט בנייה.
• שימו לב למשטר. אל תנסה לעשות הכל בבת אחת. מנוחה חיונית.

כדי להפסיק לדחות, חשוב גם להבין את הסיבות. כדי להביס את האויב, אתה צריך להכיר אותו דרך הראייה. הסיבות עשויות להיות כדלקמן.

• העבודה לא מתאימה לך, היא לא מביאה לא סיפוק מוסרי ולא חומרי. תתחיל לחפש חדש, אחרת תישאר בהשתטחות, כלומר בדחיינות.
• הסר ביטויים כמו "אני חייב" או "אני חייב" ביחס לעבודה, החלף אותם ב"אני יכול", "אני רוצה". מסכים, זה נשמע יותר נעים, וזה יעזור לנו, אנשים שוחרי חופש, להתגבר על המחסום הפסיכולוגי.
• נסה להבין למה אתה לא רוצה לקחת על עצמך את המקרה הספציפי הזה, נסה להתחיל אותו מהקצה השני. אל תחכו לקבל נזיפה על עבודה יוצאת מן הכלל. במקום מקל, קנה לעצמך לחם ג'ינג'ר כמקדמה עבור העבודה שלפניך. בבקשה את עצמך במשהו. עם מצב רוח טוב, הדברים ילכו יותר כיף.אחרי שתסיימו את העבודה, צעדו באומץ, רכשו לעצמכם לפחות חפיסת שוקולד כפרס.
• מצא לעצמך עוזרים. ביחד אנחנו כוח שעוזר לצאת גם מהמצבים הקשים ביותר!

ככזה, אין תרגילים ספציפיים למאבק בדחיינות. בנוסף, כמובן, גם טיולים יומיים באוויר הצח וספורט, תרגילי בוקר נחשבים. שניהם יעזרו להעביר חמצן למוח שלנו, מה שיגרום לראש שלנו לעבוד מהר יותר וטוב יותר. ישנם מספר צעדים נוספים שתוכל לנקוט כדי לעזור לך להתמודד עם הבעיה.

• הכנס דחיינות ללוח הזמנים של העבודה שלך. כלומר, ספק לעצמך זמן לא לעשות כלום. רק אל תגזים. אפשר לחשוב על הילדים, להתקשר אליהם ולברר מה שלומם.
• ארגן את שולחן העבודה שלך. הסר כל דבר מיותר שעלול להסיח את דעתך. אתה צריך לעבוד בעבודה. אבל אל תשכח את ההפסקות.
• קבע לעצמך זמן ברור לארוחת צהריים. אז לא תתפתו להתחיל אותו 15 דקות מוקדם ולסיים אותו כעבור חצי שעה.

• כדי להתגבר על חוסר הרצון לעשות משהו, זכרו אילו דיבידנדים תקבלו לאחר סיום העבודה. (שכר טוב, כבוד מהקולגות, פרס, "תודה", בסופו של דבר, מילה טובה, כידוע, והחתול מרוצה).
• אתה לא יכול להימנע מדחיינות בעצמך, מצא אדם מבין הקולגות שלך שיכול לתת לך בעיטת מוטיבציה., ברגע שבו אתה שוב חולם, מסתכל על הנוף שמחוץ לחלון.
• אחת ולתמיד שכח את המילה "אחר כך", עדיף לעשות חלק מהעבודה מראש.
• כדי למנוע עיכובים, "תסתגר" מהעולם החיצון למשך העבודה. תשכחו ממדיה חברתית, מבצעים ואתרי מכירות. ספר לעמיתיך לעבודה ולבני המשפחה שאתה אינך במשך השעתיים-שלוש הבאות. לרגל שובכם, הבטיחו חג גם להם וגם לעצמכם. באופן אידיאלי, הטלפון צריך להיות גם כבוי, ובכן, אלא אם כן אתה מחכה לשיחה חשובה מאוד, כמובן.
• כתוב לעצמך תזכיר עם האלגוריתם להשלמת המשימה. זכרו - קודם הייתה המילה.
• הפוך את העבודה השגרתית לתהליך מהנה. התחל לכתוב כל גיליון הבא בדוח, למשל, בעט חדש, עם צבע דיו אחר, למשל. בעת יצירת מסמכי מחשב, זה גם אפשרי.
• קבעו כלל לא רק להכין תוכנית ליום, אלא גם לסכם אותו. מה עשינו ומה לא, ולמה. אולי מחר תשתה לא 10 כוסות קפה, אלא אחת.
• אל תציב לעצמך משימות בלתי אפשריות... היה חכם לגבי התזמון שלך. תחשוב טוב מה יהיה לך זמן לעשות כדי לשבח את עצמך בערב, ולא לנזוף.
• זכור שאתה לא יכול בקלות לשלוף דג מתוך בריכה. כן, המשימה שלך קשה, אבל שווה את זה. עם הזמן הדברים יתנהלו טוב יותר, אתה צריך להיות סבלני ולהתקדם לעבר המטרה שלך בהדרגה, אם כי בצעדים קטנים.
• החברים הכי טובים שלנו הם הרגשות והרפלקסים שלנו. ברגע שאתה מרגיש שמתחיל התקף של דחיינות, הפסק אותו בדחיפות. קח מקלחת קרה, זה ימריץ אותך בצורה מושלמת. צאו לריצה, אנרגיה מובטחת. אתה יכול פשוט להגביל את עצמך לטעינה קלה. העיקר לעשות משהו.
• בלוח העבודה, קחו בחשבון לא שבועות או חודשים, אלא ימים. "יש עדיין שלושה שבועות עד סוף אוקטובר" לא נשמע ספציפי כמו "מועד אחרון שיפוג בעוד 21 יום", אבל זה לא כל כך מפחיד. אותו דבר לגבי יום ספציפי.

הזמן רץ ללא הרף. וחוץ מהעבודה (או מטלות הבית), יש עדיין כל כך הרבה מה לעשות. בשגרת היומיום שלך, זכור לשמח את עצמך. העובדה שיהיה לך את הזמן והאנרגיה לכך גם תדרבן אותך למלא בצורה ברורה את חובותיך, מה שכמובן לא תמיד יכול להביא רק רגשות חיוביים. אתה חייב להעביר אותם לעצמך על ידי יציאה מהמצב כמנצח ויכולת להתגבר על כל המכשולים, כולל דחיינות.