סקירה כללית של היסטוריית ההיפ הופ ותנועות בסיסיות

היפ הופ הוא לא רק ריקוד, אלא תרבות שלמה: רב גורמים, עם היסטוריה ארוכה ומספר עצום של מעריצים ברחבי העולם. המבנה של ההיפ-הופ כולל גם דיג'ינג, ברייקינג, אמ-שירה, ידע. הבסיס המוזיקלי של ההיפ הופ גדול מאוד, והיא ליוותה את חובבי הטרנד בתחומים שונים. לדוגמה, בהיפ הופ, כדורסל וסטריטבול נתמכו, הם אהבו גרפיטי ודבקו בסגנון לבוש מסוים. הייחודיות של הזרימה היא גם שקשה לה להיות מיושן. ובכל זאת הוא ממשיך להתפתח באופן פעיל מאוד.

עוד בשנות ה-70 של המאה הקודמת, מוזיקת ​​מסיבות מיוחדת הופיעה בסביבה האפרו-אמריקאית של הברונקס (אזור ניו יורק). הוא נוצר על ידי תקליטנים, שלימים נודעו כ-DJ, והם עבדו בסמפלינג די פרימיטיבי. כלומר, האובדן המוזיקלי של חיבור אחד חזר על עצמו פעמים רבות – טריק פשוט לחלוטין, אבל מאוד פופולרי באותה תקופה.

כל ההיפ-הופרים מכירים את שמו של קול-הרק, כי הוא אחד ממייסדי התרבות הגדולה הזו. הוא ארגן מסיבות, ניסה דקלום בהפרעות מוזיקליות והשתמש בהפסקות בעבודתו, כלומר בהפסקות. בהפסקות הללו יצאו רקדנים במעגל והראו מי טוב במה. ועכשיו לא רק מוזיקה, אלא גם ריקוד הופך לחלק בולט מהתרבות.

והשם "היפ-הופ" הגיע מאפריקה Bambaattee, דיג'יי. "היפ" ו"הופ" הם צלילים המחקים תנועות. אם מתורגמים מילולית, מקבלים משהו כמו "עלייה - זינוק".

הייחודיות של סגנון הריקוד היא שהוא הופיע ברחוב. אפשר היה לדמיין מה קורה במסיבות בברונקס ומה המשתתפים עצמם חושבים על הכיוון שהם יוצרים. זו הייתה עיר קטנה למדי, אם כי פופולרית, אבל היא הייתה רחוקה מהזרם המרכזי. יתרה מכך, התרבות נחשבה בעיקר אפרו-אמריקאית. אבל מה קורה אחר כך: היפ הופ מוליד סוגים מסוימים של ריקודים - נעילה, פינג, ולבסוף, ברייק דאנס מופיעים. בשנות ה-80 יצאה לאקרנים תוכנית הטלוויזיה "Soul Train", כמו גם כמה סרטים מגניבים בבת אחת ("Wild Style", "Beat Street"), והכיוון שיצר הברונקס מתחיל לצעוד במהירות ובניצחון. אמריקה.

פה ושם נפתחים סטודיו לריקוד. לתנועה מצטרפים גם רקדנים קלאסיים שתורמים לפיתוח ההיפ הופ, עושים הופעות משותפות עם אמני רחוב ואיכות התנועות, המקצועיות של שני הצדדים רק משתפרת מזה. הודות לסרטים וקלטות וידאו עם הופעות של רקדנים, כל העולם יידע על היפ הופ. הסצנה האיקונית מהסרט "שליח" (1986, בבימויו של ק. שכנזארוב) מראה שההיפ הופ לא היה מפורסם רק באיחוד, אלא גם תפסו אותו גם על ידי החבר'ה שהיו להוטים לרקוד ובתשוקה הם לקחו את קידום הסגנון בתת-התרבות הסובייטית.

בשנות ה-90, המסחור של ההיפ הופ הפך להרבה יותר ברור. מעטים קוראים לזה סגנון השער, ואחרי להיטים כמו "Kings of the Dance Floor" ו-"Step Forward", מתברר: ההיפ הופ כבר לא צריך להוכיח כלום. ברוסיה החדשה מופיעים Bad Balance וכמובן Da Boogie Crew האגדי, עמותת היפ הופ שמשכה מיליוני ילדים דוברי רוסית לזרם המערבון. הסרטון שלהם "רצית לחגוג" הוצג בערוצים המרכזיים בתוכניות כמו "עד 16 ומעלה", והקהל כמעט "העתיק" את תנועות הרקדנים בסרטון. ואז צילום "שישי" של דקל, שאחריו כוסתה הארץ בגל היפ הופ.

ועדיין, רבים מחשיבים את התקופה שבין 1986 ל-1993 בתור תור הזהב של ההיפ הופ, כאשר הז'אנר התפתח בצורה פעילה ככל האפשר. בשנות ה-2000 הז'אנר החל אט אט להתנתק ממקורותיו. הפופולריות הגיעה למה שנקרא גנגסטה ראפ, הייתה מסחור פעיל של סגנון הרחוב, היצירות הפכו קשוחות ואגרסיביות יותר. עכשיו זה כבר לא (לפחות, פעילות הבימוי שככה), אבל ההיפ הופ עדיין אוסף שמות חדשים. מתקיימים פסטיבלי פריסטייל, כלומר, אימפרוביזציה זוכה להערכה רבה בריקוד של היום.

תנועות בהיפ הופ צריכות להיות רכות, וזה מה שמענג את הצופה. בשיעור הראשון, מספיק ללמוד 3 תנועות מפתח - זה מספיק, כי לא כולם יכולים לשלוט בהן, לא הקשות ביותר, בפעם הראשונה.

תנועה מס' 1 "ת'ואן וואפ"

1. רגל שמאל צריכה להיות מונחת לפניך, אבל לא רחבה מדי, רק צעד. כפות הרגליים סגורות כך שהבהונות מחוברות והעקבים רחוקים יותר. גם הברכיים מחוברות.
2. כעת ניתן לפתוח את כפות הרגליים על ידי חיבור העקבים והזזת האצבעות. בעוד כפות הרגליים נפתחות ונסגרות, הרגליים צריכות להיות כפופות מעט בברכיים.
3. לאחר מכן, אתה צריך להרים את רגל ימין, לכופף אותה בברך כך שכף הרגל תהיה בגובה הברך של רגל שמאל. הרגל המורמת מונחת על הרצפה, קצת יותר מהרגל השנייה.
4. כפות הרגליים נסגרות - הגרביים מחוברות, העקבים - מתרחקות, הברכיים צמודות זו לזו. לאחר מכן יש לפתוח את הרגליים, לחבר את העקבים, להזיז את האצבעות. לתנועה הזו יש קצב משלה: צעד נעשה בספירת "אחד", בספירת "ו" העצירות נסגרות, בספירה של "שתיים" - הן נפתחות. בספירה "ושניים" מאיץ האמן מעט.
5. עכשיו לגבי תנועות ידיים. אתה צריך לאחוז בחבל דמיוני בשתי ידיים כך שאחת תימתח במקביל למישור התחתון, והשנייה כפופה במרפק, והאגרוף נמצא בגובה הצוואר.ואז החבל כביכול נמשך לכיוון השני - וכך הלאה הלוך ושוב.
6. צורת יד נוספת בתנועה זו היא מקלות תופים. זה כמו להכות עם מקלות דמיוניים על תופים דמיוניים. הזרועות, כמובן, כפופות במרפקים, האמות מקבילות למישור התחתון.
7. נותר רק לחבר את תנועות הידיים והרגליים - תקבל "טון וואפ" אמיתי: בספירה של "אחד" - רגל שמאל לפניך, באותו זמן היד אוחזת בחבל המוצג, בספירת שניים - הרגליים נפתחות, העקבים מחוברים, והבהונות מתרחקות, הידיים למקור.

תנועה מס' 2 "ריקוד ברוקלין"

1. בספירת "ו" - לפזר את הרגליים לרוחב, בספירה של "אחת" - לחצות את הגפיים בקפיצה, בספירת "ו" - להפנות את הרגליים פנימה (כמו בתנועה הקודמת) , בספירת "שתיים" - להחזיר את הרגליים למקור. במקביל, נעשית תנופה - נדנדה על ברכיים כפופות בצורה חלקה.
2. ידיים זזות כך: על חשבון "ו" - נדנדה, הידיים מורחבות מאחורי הגב, היא עצמה מיושרת, על חשבון "פעמים" - הזרועות כפופות בצורה חלקה במרפקים, במצב זה אתה צריך להתנדנד למטה. הידיים בגובה החזה. בספירה של "שניים" - הגפיים כפופות בצורה חלקה בברכיים, והזרועות - במרפקים, אתה צריך להתנדנד למטה.
3. תנועות הידיים והרגליים מחוברות: עבור "אחד" - הרגליים מצטלבות בקפיצה קטנה, הידיים כפופות בעדינות, אתה צריך להתנדנד למטה. ידיים באותו מקום - בגובה החזה.

ברור שהתנועה הזו קלה יותר, אבל בשבילה תצטרך לשלוט קודם בקודמת.

תנועה מס' 3 "קריס קרוס"

1. ב"ו" - חוצים את הגפיים התחתונות בקפיצה מסוימת כך שרגל ימין מקדימה. על "אחד" - לפזר את הרגליים בקפיצה, על "ו" - רגל שמאל כבר מקדימה, על "שתיים" - שוב בקפיצה, הרגליים פשוקות.
2. הרגליים לא צריכות להיות ישרות, אחרת לא יהיו חלקות ורכות בתנועה. ואין היפ הופ "עץ". תנועות ידיים ב"צולבות" יכולות להיות כל אחת.

לבהירות, ראה את כל התנועות הבסיסיות בסרטון.

יש קלאסיקות, ויש כיוונים חדשים שלמעשה מתפתחים באופן עצמאי.

ברייק דאנס הוא כנראה הסוג הפופולרי ביותר, שכבר התפצל לתתי סגנונות רבים. הכל התחיל ב-uprock - אופן ביצוע כזה שזה היה מאוד כמו קרב ריקוד. אנחנו יכולים לומר שחבורות הרחוב התחרו בריקוד, והחליטו מי יותר מגניב עם תנועות כאלה.

הבדיל בין ברייקדאנס עליון לתחתון, שהם די שונים זה מזה. לברייק העליון (בוגי) יש את סגנונות המשנה המוכרים שלו: רובוט, בוגי חשמלי ועוד. ברייק דאנס מתאפיין בתנועות לקצב ברייק שבור, מוזיקה עם גל, כוח ואלמנטים אקרובטיים. גוף הרקדן צריך לעבוד בשני מישורים: אנכית ואופקית. יש מעט מקומות אחרים שבהם רקדן עובד על הרצפה וזה נראה כל כך מרהיב.

צורות קלאסיות אחרות של היפ הופ כוללות נעילה. אפשר להשוות רקדן לאדם שמונח בקוביית זכוכית. מדי פעם הוא נתקל בקירות, עוצר לשנייה ושוב ממשיך בתנועות רכות. בריקוד הזה יש גם קפיצות. אבל ידוע גם הפריצה המצרית - ריקוד שבו צריכות להיות זוויות ישרות בתנועת הידיים.

אם הקלאסיקה נחשבת לבית הספר הישן, אז הטרנדים המודרניים הם בית הספר החדש. עבודת רגליים אקטיבית היא מה שמייחד סגנונות מודרניים במיוחד.

סגנונות בית ספר חדשים:

• פריסטייל - תנועות מכיווני ריקוד שונים איתן מעורבב היפ הופ;
• LA-style - סגנון שמקורו בלוס אנג'לס, הוא מכוון למופעים, יש הרבה כוריאוגרפיה טהורה, הוא מוצג לעתים קרובות בקליפים ובמגוון מופעים;
• krump - כל חלקי הגוף נעים בצורה מאוד אנרגטית, הסגנון נראה מרשים, אבל די אגרסיבי, יש הרבה תנועות עוויתות, וזה מאוד אופנתי היום.

ללמוד מאפס תמיד נראה מפחיד, כי מתחילים מפחדים להצחיק, לא לעמוד בקצב של כולם וכו'. לכן, השיעורים הראשונים מתקיימים לעתים קרובות בבית. ולא רק ילדים, לא רק בני נוער עשו את צעדי הריקוד הראשונים שלהם בבית, גם מבוגרים רבים ניסו ללמוד כך.

להלן טיפים למקצוענים כיצד ללמוד היפ הופ מאפס.

1. אתה צריך לרכוש סביבה מתאימה: יש רצפה שטוחה, חדר מרווח, מראה באורך מלא. הבית הזה אולי לא קיים, אבל אפשרויות אפשריות. תצטרך גם נעליים נוחות וביגוד משוחרר. לבסוף, מוזיקה עם קצב ברור צריכה ללוות כל שיעור.
2. כדי להרגיש כאילו אתה על גל ההיפ-הופ, אתה יכול להתכוונן: לעמוד זקוף, לפרוש את הרגליים, להוריד את הידיים ולעצום עיניים. אתה צריך להקשיב היטב למוזיקה וללמוד לשמוע את הקצב. להתנדנד לפי הקצב. הכל מתחיל בתרגיל הפשוט הזה.
3. כמובן, אתה לא יכול בלי הקלטות וידאו. אתה צריך לחפש את אלה שבהם המורה מסביר את התנועות בשלבים. אם זה לא מספיק, אפשר לפנות לקורסים אינטראקטיביים - כן, גם בסקייפ וגם בזום, גם היום מלמדים היפ הופ.
4. אם יש הזדמנות להגיע למסיבת היפ הופ, אתה צריך לקחת אותה. בהסתכלות חיה על הביצועים של המקצוענים, אתה יכול להסתכל מקרוב על הרבה, ללמוד הרבה בעצמך. ישנן מסיבות בסגנונות שונים, פסטיבלים, קרבות, אפילו, למשל, מסיבות נשיות בלבד. זה מעניין ואינפורמטיבי.
5. כדי ללמוד בהצלחה, פעילות גופנית חייבת להיות סדירה. למתחילים כדאי להתרגל למשמעת הקשה. ושעתיים של שיעורי בית זה לא כל כך, כי כלולים חימום, מתיחות, חזרה על העבר, לימוד אלמנטים חדשים, רצועות וכו'.
6. ייתכן שתידרש גם פעילות גופנית נוספת - זה אינדיבידואלי. בדרך כלל העניין הוא לחזק את שרירי הגוף - רשימה ענקית של תנועות ללא שרירים חזקים פשוט לא ניתנת לביצוע.
7. לא צריך לפחד לפנות לאנשי מקצוע, ובכל שלב. בבתי ספר להיפ הופ יש כמעט תמיד קבוצות למבוגרים, זה אופנתי ונורמלי לחלוטין - להתחיל לרקוד לא בילדות.